נשים בעולם הערבי – לא קורבנות פאסיביים

נשים בעולם הערבי – לא קורבנות פאסיביים

מאת: ד"ר בשמת יפת
אקדמיה אקדמיה וחברה

אפליה נגד נשים הממוקדת בחוקי מעמד אישי, ייצוג פוליטי ותעסוקה אינה ייחודית לעולם הערבי. עם זאת, אפליה זו רווחת בעולם הערבי בשל שרידותם של דפוסים וערכים תרבותיים פטריארכליים, המגובים על ידי מערכת דתית-הלכתית שמרנית ואליטות פוליטיות סגורות ואוטוריטאריות המנציחות את מעמדן הנחות של הנשים.

מצבן של נשים שונה ממדינה מדינה ואף בתוכן, בין אזורים כפריים לבין אזורים עירוניים ובין מעמדות שונים. עם זאת, ניתן לקבוע, כי חוקי המעמד האישי (חוקי המשפחה) מעגנים את האפליה על ידי הגבלת זכויותיהן של נשים להינשא, להתגרש, לקבל חזקה על ילדיהן ובירושה. לחוקים אלה, המשקפים את המערכת הפטריארכלית המכפיפה את האישה לאפוטרופסות ולסמכות הגבר, יש תפקיד בשימור תופעת האלימות נגד נשים במרחבים הפרטיים. "רצח על חילול כבוד המשפחה" ואלימות בתוך המשפחה זוכים לגיבוי של המערכת המשפטית, אשר אינה מעניקה לנשים הגנה מינימלית.

לצד אפליה במרחבים הפרטיים, נשים סובלות מתת ייצוג במערכת הכלכלית והפוליטית. אחוז ההשתתפות הפוליטית של נשים בפרלמנטים היא הנמוכה ביותר בעולם, כך גם השתתפותן של נשים בשוק העבודה הנמוכה מ-24 אחוזים. המשטרים הערביים המכירים בכך ששילובן של נשים במערכות הכלכליות והפוליטיות הוא תנאי לקדמה ופיתוח, אפשרו בעשור האחרון תיקונים בחוקי המעמד האישי, חוקקו חוקים למניעת אלימות נגד נשים ואף שריינו מושבים בפרלמנט לנשים.

עם זאת, נטייה זו של המשטרים מוגבלת מאוד בשל הצורך שלהם להבטיח את תמיכתם של כוחות פוליטיים ואת הלגיטימציה של הממסד הדתי. במקרים שבהם התקיימה התנגדות של כוחות שמרניים לרפורמות, זכויות נשים הוקרבו על מזבח היציבות הפוליטית. לאחרונה נחשפנו לדוגמה כאשר נשיא מצרים עבד אל פתח אל-סיסי קרא לאנשי הדת לפעול לביטול זכות הגבר לגרש את האישה באמצעות הכרזה מילולית (טלק). קריאה זו נתקלה בהתנגדות של הממסד הדתי בראשותו של אל-אזהר.

אירועי האביב הערבי לא הובילו לשינוי במעמדן של הנשים. לנשים היה תפקיד חשוב בהתקוממויות, הן השתתפו לצד הגברים בהפגנות נגד המשטרים ורבות מהן היו שותפות בהנהגתן ובארגונן. עם זאת, מעורבותן בהתקוממויות לא הובילה להכללה של תביעותיהן בזירה הפוליטית. חמור מכך, אירועי האביב הערבי, שערערו את היציבות של חלק מהמדינות, הבליטו את מצבן העגום של נשים המצויות באזורי קונפליקט ומלחמות האזרחים. נשים במדינות כמו עיראק, סוריה ותימן שילמו את המחיר של המאבקים הצבאיים. באזורי לחימה אלה, המאופיינים בהיעדר שלטון החוק, הנשים מודרות מהמרחבים הציבוריים וחוות פגיעה בביטחונן הפיזי והנפשי. באזורי השליטה של ארגון המדינה האסלאמית נשים הפכו לשפחות מין ונמכרו ללוחמים כשלל מלחמה.

בריחה של נשים ומשפחותיהן מאזורי הלחימה לא חסכה מהן אלימות והשפלה. העקירה והפליטות ניתקה נשים מרשתות התמיכה המשפחתיות וחשפה אותם להטרדה מינית ולאונס במחנות הפליטים. לצד זאת, חוסר הביטחון הכלכלי והעדר שירותי בריאות הוביל לעלייה בנישואי ילדות. דיווחים ממחנות פליטים בירדן ותורכיה מצביעים על עלייה בנישואי ילדות שנועדו לשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה ולהציל את בנות המשפחה מחיים במחנות הפליטים.

ועדיין, למרות מצבן העגום, נשים בעולם הערבי אינן קורבנות פאסיביים. השתתפותן באביב הערבי לא רק שחיזקה את דימוין העצמי ככוח פוליטי חשוב, היא אף חשפה דפוסים חדשים של מאבק נשי המבקש להתמודד עם הכוחות המגבילים אותן גם באזורי המצויים במלחמה. נשים משכילות, בעלות תודעה מגדרית ופוליטית משלבות בין פעילות קלאסית למען שינוי מדיניות עם קידום שיח ברשתות ובמדיה החברתית, פעילות במרחבים האזרחיים והשתתפות בהתנגדות אזרחית. פעילויות אלו, אשר אינן סבורות כי חילון לבדו יבטיח את זכויותיהן, ממוקדות בגיוס ובשינוי תודעה ואינן נמנעות מלעסוק בסוגיות רגישות כגון אלימות נגד נשים והטרדות מיניות המעוגנות בליבה של המערכת הפטריארכלית.


הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון/מדע המדינה באוניברסיטת אריאל

תגובות