בצל קורתו

בצל קורתו

הוא נראה כסוג של חיפושית מעופפת, אך מעבר לעובדה שהוא משמש כצילייה דקורטיבית בחצר מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מדובר במיצב ייחודי הנושא עימו בשורה חדשנית ומתוחכמת

מאת: יעל אפרתי
Designer סגנון חיים

 

עבודות השואבות את השראתן מהטבע ושמימושן כרוך ביישום טכנולוגיות חדשניות, ימשיכו כנראה לרתק אותנו עוד שנים רבות. מה שנראה במבט ראשון כשתי עמדות מקוטבות, נתפס דווקא היום, על רקע החיים המתועשים/אורבניים/מנוכרים/דיגיטליים/דו-ממדיים וכו', כעמדות משלימות המאירות זו את זו ומקנות לעבודות רבדים נוספים. דוגמה ממש עכשווית לשילוב הזה, היא המיצב מעורר ההתפעלות שמוצב בגינת מוזיאון ויקטוריה ואלברט, ומוצג במסגרת "עונת ההנדסה" שמקיים המוזיאון עד ראשית נובמבר.

מדובר במין צילייה המיועדת לאזורים פתוחים, שמורכבת ממספר "עצים" אשר צמרותיהם הגבוהות משיקות זו לזו ויוצרות מבנה רציף וא-סימטרי. לכל צמרת כזאת מבנה של משושה, כך שהצבתן בצמידות מדמה מבנה של כוורת. כל אחד מהמשושים הללו עשוי מפלטת זכוכית גדולה, המוקפת במארג צפוף של סיבי פחמן בגוון אפור, שמרכיבים גם את "גזעי" העצים. כל מלאכת ביצוע המיצב הזה התאפשרה בזכות טכנולוגיה חדשנית שפיתחו הוגי המיצב – ובמרכזה הרובוט שזכה לכינוי Kuka. המיצב מייצר לא רק נקודת עניין בגן אלא גם צל. ביום שאנחנו ביקרנו במוזיאון, הכבידו על לונדון 33 מעלות, שהפכו את הצילייה הזאת לאזור מנוחה, אכילה והשתובבות עם הילדים. אבל מוזיאון מהדרג של ויקטוריה ואלברט לא בוחר להציג בשטחו סתם צילייה, גם אם רובוט ותוכנה חדשנית אחראים לייצורה.

הקונסטרוקציה שבה מדובר, ושקיבלה את שמה, ELYTRA, על שם סוג של חיפושית מעופפת עם ארבע כנפיים – כוללת בין סיביה גם חיישנים קטנטנים ורבי-חשיבות: סוג אחד שלהם מלקט מידע על כמות המבקרים ומידת הצפיפות תחתיה, בעוד קבוצת חיישנים אחרת "לומדת" על שינויי טמפרטורה והמיקרו-אקלים השורר מתחת לכיפת המיצב. הנתונים הללו נאספים מדי יום, ובהתאם להם מחליטים המעצבים על שינויים בהיקפו של המיצב, והוא עשוי להתרחב או להצטמצם באמצעות ה"דיאלוג" עם המשתמשים בו. וכך, כשראינו אותו באמצע יולי היקפו היה שונה מזה שהיה בעת הצבתו במאי, וכנראה ישתנה שוב כמה פעמים עד לראשית נובמבר, אז יפורק.

 

דינמיות ומודולריות

ההשראה למיצב הייתה, כאמור, סוג של חיפושית מעופפת, שיש לה סוג של שריון שמשושי הזכוכית מנסים לשקף. "רצינו לשלב בין הקלילות שיש בחיפושית הזאת ובמעופה לבין חוזקה ועמידותה", הסביר אחד מחברי קבוצת ההוגים והמפתחים של המיצב, שמונה ארבעה אדריכלים ומהנדסים צעירים, הפועלים באוניברסיטת שטוטגארט בגרמניה. הדימוי הזה, כאמור, הוביל ליצירת המעטפת הקשיחה והשקופה, וסיבי הפחמן, הידועים בחוזקם, העניקו למבנה עמידות גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. וכך, על אף שטחו הגדול של המבנה, הוא שוקל יחסית מעט – שילוב בעל משמעות פרקטית חשובה. הנחת העבודה של היוצרים הייתה שהמבנה לא יוצג במוזיאונים, אלא ימוקם באזורים פתוחים ברחבי העולם שבהם תיזקק האוכלוסייה המקומית מסיבות שונות למקלט. בזכות הדינמיות והמודולריות שלו הוא יוכל להתאים את גודלו להיקף המשתמשים במבנה, ולקיים בתוכו מיקרו-אקלים נוח במידת האפשר.

גינת המוזיאון לפני הקמת המיצב (צילום: יח"צ מוזיאון ויקטוריה ואלברט)

המבנה, שהוקם בגרמניה והועבר חלקים חלקים למוזיאון, הוצב בצידו האחד של הגן, שבמרכזו בריכת שכשוך אליפטית ומסוגננת. מכל עבריו של הגן הפנימי היפה הזה, שבו פועל גם בית קפה חביב, מתנשאים מבני המוזיאון המפוארים, על אולמותיו הרחבים וכמאה וחמישים גלריות הפועלות בו. האוספים שלו כוללים מוצגים מהעולם הקדום ועד לאמנות, עיצוב וקראפט של ראשית המאה ה-21. המבנה, השוכן בשכונת קנסינגטון הלונדונית, כחלק מקריית המוזיאונים של הבירה, נבנה באמצע המאה ה-19 בסגנון ויקטוריאני מרשים. הוא עשוי לבנים טיפוסיות בגוון ורדרד ומקושט בתבליטים ועיטורים לבנים, שמציעים ניגוד מרתק למיצב החדש הזמני והאולטרה מודרני-רובוטי.

מזוויות מסוימות ניתן לראות השתקפות של הראשון בשני ולחשוב כמה מרתק יכול להיות השילוב הזה בין המסורתי הוותיק לצעיר הבועט.


[email protected]

תגובות