זמן, גיל ומילים: השתנוּת השפה כשמזדקנים

זמן, גיל ומילים: השתנוּת השפה כשמזדקנים

מַעֲבָר הזמן קשור לירידה מתונה ביכולת לשלוף מילים, בשל שינויים מוחיים. מאידך, חלה עלייה ניכרת בידע המילולי בשל החשיפה לידע באמצעות השכלה, קריאה או עיסוק מקצועי

מאת: גתית קוה
אקדמיה וחברה על הזמן

מהי הזדקנות, אם לא מַעֲבָר הזמן? ואולם, השינויים שמתרחשים בנו מתחוללים על ציר אחד, ואילו הזמן שחולף מייצג ציר אחר, נפרד. הדוגמה הבאה ממחישה זאת היטב: כשברזל עומד זמן ארוך בגשם הוא מחליד. מה גרם לו להחליד? האם הזמן שחלף או המים שהרטיבו אותו? החלודה קשורה בזמן שעבר. אם ברזל יעמוד חשוף למים במשך זמן קצר בלבד, אולי לא יחליד כלל. אלא שהזמן עצמו איננו גורם לחלודה, הוא רק מאפשר לתהליכים הפיזיקליים להתרחש. באופן דומה, השינויים שאנחנו מייחסים לגיל תלויים גם בגורמים פנימיים (הזדקנות מוחית) וגם בגורמים חיצוניים (חשיפה לידע). השינויים קשורים, כמובן, לזמן שחולף, אך הזמן עצמו איננו מחולל אותם.

גורמים פנימיים: הזדקנות מוחית

הגורמים הפנימיים העיקריים שמשפיעים על השפה נובעים מהזדקנות מוחית. תאי עצב מתים או מתכווצים עם הגיל. ואולם, גם במוח המבוגר ממשיכים להיווצר קשרים חדשים בין תאים. המחקר מצביע על פעילות-חסר במוח הזקן באזורים שמעורבים בשליפת מילים, לצד עדויות לכך שאנשים זקנים מפעילים אזורים מוחיים אחרים שאינם פעילים במוח הצעיר.

פעילות-חסר עשויה לשקף מוות של תאים או ירידה ביעילות העיבוד. בהתאם לכך, החוקרים שיערו בעבר שגם פעילות-היתר במוח הזקן משקפת חוסר יעילות. עם זאת, כיום מאמינים שפעילות-יתר משקפת מנגנון פיצוי. ולראייה, אנשים מבוגרים שרמת הביצוע שלהם טובה במיוחד (למשל במטלת שליפה) מראים פעילות-יתר בהשוואה לאנשים מבוגרים שרמת הביצוע שלהם נמוכה. השערת הפיצוי מסבירה גם מדוע הירידה הקוגניטיבית שמיוחסת לגיל מתונה למדי, על אף הדעה הרווחת בציבור הרחב ולפיה הגיל גורם להידרדרות ניכרת.

בתחום השפה, התוצאה העיקרית של פעילות-החסר שתועדה במוח הזקן היא שאנשים מבוגרים מתקשים בשליפת מילים. עם הגיל הקשרים בין ייצוגים של תוכן (סמנטיקה) לבין ייצוגים של צליל (פונולוגיה) מתרופפים. אנחנו חושבים על רעיון כלשהו וכדי לבטא אותו אנחנו צריכים למצוא את צלילי המילה, אך הצלילים אינם נשלפים בקלות. הקשיים באים לידי ביטוי בולט כאשר יש לשלוף מילה מדויקת והחלופות אינן מתאימות – למשל, כששולפים שם. במחקרים שלי מצאנו שדוברי עברית בני 75 ומעלה שולפים בממוצע ארבע מילים פחות מאשר בני 20 (מתוך 48 מילים במבחן), והפער מצטמצם לשתי מילים כאשר נותנים למשתתפים רמזים שמכוונים לצליל שבו המילה מתחילה.

אנשים מבוגרים מרגישים לעיתים קרובות שהמילים עומדות להם על קצה הלשון. הם יודעים לומר כמה הברות יש במילה שהם מחפשים או באיזה צליל השם מתחיל, אך דפוס הצלילים המלא איננו זמין להם. בסקר שנערך בצרפת נמצא ששני-שלישים מהמשיבים (בני 65+) דיווחו על קשיים בשליפת שמות וכשליש דיווחו על קשיים בשליפת מילים. ואולם, הדיווח האישי לא ניבא מי יחלה מאוחר יותר במחלת אלצהיימר. יתרה מכך, על אף התחושה האישית בנוגע לעלייה בקושי בשליפה עם השנים, רובנו מצליחים לעקוף את הקשיים על-ידי שימוש במילים אחרות מאלה שהתכוונו לומר. כך, למשל, במחקר שבו ביקשנו מאנשים לתאר תמונה, ציפינו שאנשים מבוגרים ישלפו רק מילים שקל לשלוף, מילים שהן יותר שכיחות בשפה. בניגוד לציפיות, ככל שמספרי הסיפורים היו יותר מבוגרים, כך הם שלפו מילים יותר נדירות.

גורמים חיצוניים: חשיפה לידע

פרט להזדקנות המוח שנחשבת לשינוי פנימי, קיימים גם גורמים חיצוניים שמשפיעים על השפה. המחקר מראה שככל שאנחנו מתבגרים כך אוצר המילים שלנו גדל. אנשים זקנים מצליחים יותר מצעירים במבחני רב-ברירה שבהם יש לבחור את הפירוש הנכון של מילים מבין מספר אפשרויות, או במבחנים שבהם יש להגדיר מילים. אחד ההסברים לממצאים הללו הוא שמדובר בהבדל דורי. יכול להיות שהמבחנים כוללים מילים שהתיישנו ויצאו משימוש, כגון 'פנכה'. לפי הסבר אחר, אנשים זקנים קראו יותר כשהיו צעירים ולכן הם יודעים יותר מילים היום. עם זאת, לא כל הזקנים קראו כשהיו צעירים, ורמת ההשכלה הכללית באוכלוסייה דווקא עלתה ולא ירדה עם השנים.

אוצר מילים מושפע מגיל כיוון שהתבססותו לוקחת זמן, הרבה זמן. אומנם אנחנו רוכשים את המילים הבסיסיות בשפה בגיל צעיר מאוד, כבר בגן, אבל רכישת מילים איננה מסתיימת בילדות. היא דורשת חשיפה לנושאים מגוונים בהקשרים שונים. כמו כן, חלק מהמילים שיודע אדם מבוגר כלל לא היו קיימות כשהיה ילד (למשל, שמות המכשירים שנוספו לחיינו לאורך השנים). במחקר שערכנו בקרב צעירים ומבוגרים דוברי עברית, מצאנו פערים ניכרים באוצר מילים לטובת המבוגרים, שהיו משמעותיים פי כמה מהפערים ביכולת לשלוף מילים.

לסיכום, המחקר מראה שמעבר הזמן קשור לירידה מתונה ביכולת לשלוף מילים, לצד עלייה ניכרת בידע המילולי. הירידה בשליפה קשורה בשינויים מוחיים, ואילו העלייה באוצר המילים קשורה בחשיפה לידע.


פרופ' גתית קוה היא חברת המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה

תגובות