קסם הנשים השחורות

קסם הנשים השחורות

יופיין של הנשים השחורות, ובעיקר אורח חייהן, הניעו את האמנית רייצ'ל ויצמן לצאת למסע ברחבי העולם, בהשראתו יצרה צילומים מרהיבים המספקים מסר חשוב וחומר למחשבה. "בכל מקום בעולם אני בוחרת אישה שאני יכולה להעצים", היא מספרת בראיון מיוחד

מאת: מאיה גז (צילומים: דניאל אוחנה)
Designer סגנון חיים

לעיסוקה כאמנית התגלגלה רייצ'ל ויצמן בעקבות מעבר לאילת. ויצמן, במקור מנס ציונה, הושפעה מהעיר הדרומית ומהאנשים החיים בה, שמהווים את הנושא המרכזי בגוף יצירותיה: הגוף הנשי. התערוכה שלה, Black Magic Woman, נודדת בארבע השנים האחרונות ברחבי העולם. היא ביקרה כבר בניו יורק, בבאזל, בברלין, במינכן ובוורשה, ובאמסטרדם החליפה התערוכה שלה את התערוכה של ואן גוך, בגלריה של פארק הוטל.

    האמנית רייצ'ל וייצמן

במהלך 12 שנות מגוריה באילת, ויצמן נחשפה לנשים הסודניות שהגיעו לעיר. "הן כל כך יפות וגבוהות", היא מתארת ברגש. "היופי שלהן מדהים, הן נשים חכמות וחשבתי על הסבל שהן עברו במדבר, הבריחה דרך מצרים ואיך הן התחילו את החיים מלמטה. הן היו יכולות לחיות אחרת. התחלתי להתעניין בהן, לראיין אותן, נכנסתי למגורים שלהן. החלטתי לקחת את הנושא הזה ולהרחיב אותו עם נשים בפיג'י, אוגנדה, אתיופיה, וגינאה, כדי להשוות ולהראות מה קורה איתן במדינות האלה, איך הן חיות. המטרה הייתה לבנות תערוכה שתסביר לעולם את מצבן של נשים שחורות".

צילום: דניאל אוחנה

"הבחירה שלי היא קומבינציה של אישה וגם שחורה. בעבר אלה היו שתי נקודות נחיתות"

תיעוד והעצמה

ויצמן, המתגוררת עכשיו בתל אביב, עוסקת בעשרים השנה האחרונות בתחומי מולטימדיה, צילום, פיסול וציור. את קריירת האמנות שלה החלה כאמור באילת, כשעשתה סטאז' אצל אמנים מקומיים. לתל אביב חזרה כדי להיות ליד המשפחה, ואז פרצה הקריירה הבינלאומית שלה, כשבשנים האחרונות היא זוכה להכרה בינלאומית מרשימה. האמנות שלה מתמקדת בתיעוד נשים מרחבי העולם, כשבכל נסיעה למדינה חדשה היא מנציחה עוד נשים ומוסיפה את צילומיהן לתערוכה. היא האמנית הישראלית הראשונה, ועד היום היחידה, שהתקבלה לגלריית LUMAS הבינלאומית, שכבר רכשה ממנה מגוון יצירות.

"במשך חצי שנה הפלגתי באונייה מסביב לעולם. בכל מדינה, ואפילו באיים נידחים בה עגנה האונייה, תיאמתי מפגשים עם נשים אותן ראיינתי וצילמתי, וכשחזרתי לארץ היו לי צילומים משלושים איים ומדינות. חלק מהנשים שחורות, אחרות אסיאתיות".

מהו הדבר הכי חשוב בתערוכה מהסוג הזה?

"בחירת האובייקט והצילום, כי זה מה שיעביר את המסר. אלה נשים קשות-יום, נשים סובלות שנסיבות החיים הכתיבו את המציאות העגומה שלהן. בכל מקום בעולם אני בוחרת אישה שאני יכולה להעצים. אישה שיש לה פוטנציאל שבאמצעות המכחול, המקלדת ועדשת המצלמה, באמצעות האמנות, יש לי את האפשרות להפוך אותה למפוארת כמו שמגיע לה להיות. אני מוסיפה לצילום מרקמים ובדים ומראה אותה אישה בתפארתה, כפי שהיא צריכה להיות".

   "לחלקן אני שולחת את היצירה הסופית
   וזה גורם להן הרבה אושר"
   (לחצו להגדלה)

את שולחת להן את היצירה הסופית?

"לחלקן כן. וזה גורם להן הרבה אושר".

מדוע בחרת לעסוק דווקא בנושא המגדרי?

"אני חושבת שיש הרבה נשים שאינן מועצמות היום. לפני 20-15 שנה זה היה נושא מושתק, לא כמו עכשיו. היום נשים יותר מועצמות ובעלות זכויות. ראיתי בעבר סבל של נשים, בעיקר שחורות, לכן הבחירה שלי היא קומבינציה של אישה וגם שחורה. בעבר אלה היו שתי נקודות נחיתות. באמצעות האמנות אני מנסה לתבוע מחדש את עלבונן ולהוציא אותן מההקשר השלילי".

גילית במסעותייך משהו שלא ידעת על נשים?

"הופתעתי לגלות שהרבה נשים שנמצאות במקום שבעיני המערב נחשב נחות, דווקא מאושרות וטוב להן כי הן חושבות שזה מה שיש. זה הנושא הראשון שחשבתי להתמקד בו".

עיצוב מלונות

במסגרת מסעותיה בעולם התגוררה ויצמן במשך שבועיים באוגנדה עם 12 ישראלים, ביחד עם שבט אבו יהודיה שחי בג'ונגלים. "לאחר מסע של כמה ימים הגענו למעבה הג'ונגל ופתאום גילינו כפר עם בית כנסת ורב. היהודים גרים בתוך בקתות עשויות חמר. חייתי איתם וראיתי שהחיים שלהם טובים מאוד. הם לא יודעים מה יש מחוץ לעולמם, הלבוש שלהם מאוד צנוע – בדים על בדים, הם אוכלים את מה שהטבע מספק, בעיקר אגוזי קוקוס ובננות שהם קוטפים מהעצים, ובשר תרנגולות שהרב המקומי מכשיר". כשחזרה לארץ יצרה את "אבו יהודיה", תערוכה שהוצגה בגלריה של עין הוד.

ויצמן היא אם לתמיר, ניר, לירן, ומלי. הסטודיו שלה, בשטח 100 מ"ר, נמצא בביתה. בדי קנבס ממוסגרים וענקיים עליהם היא עובדת פזורים בחלל. בנוסף לעיסוקה כאמנית, ויצמן שותפה בעיצוב רשת מלונות בינלאומית משפחתית, שמנהל בנה לירן. "האדריכלים משלבים במלונות את התמונות שאני יוצרת לפי הקונספט העיצובי של המלון. רוב המלונות מעוצבים בסגנון מודרני וחדשני ואנו מעסיקים מעצבים ואדריכלים ישראלים ידועים שמתווים את הקונספט העיצובי".

צילום: דניאל אוחנה

ויצמן משתלבת בצד האמנותי של עיצוב מלונות המשפחה בצילומים עם תוספות צבעי שמן או בפרספקס

איך את משתלבת בפרויקט המשפחתי?

"אני משתלבת בצד האמנותי של העיצוב, עם בצילומים וציורים בצבעי שמן או בפרספקס. ב'אקסלסיור הוטל' בברלין, המעצב אלון ברנוביץ' עיצב מלון בסגנון אפריקאי. שם שילבתי יצירות של נשים עם תכשיטים אפריקאיים ופרחים. בגלריה ב'פארק הוטל' באמסטרדם יש תערוכות צילומים מתחלפות, ושם השתתפתי בתערוכת צילומי נשים. הסגנון הזה הוא חלק מהקונספט של המלון, שכאמנית הכנסתי אותו באופן יזום".

במלון E בקפריסין, מלון-ספא בסגנון ים-תיכוני מודרני, הציגה ויצמן תערוכה של נשים חרדיות. במסגרת התערוכה, "לובן של צניעות", שעברה לשם מבית הכנסת הגדול בתל אביב, צילמה כלות חרדיות ואת ההווי סביב החתונה. במלונות "בראון" בתל אביב ובירושלים (שנפתח לאחרונה) היא צפויה להציג תערוכות ויצירות אמנות עכשוויות, שטרם הוצגו. בנוסף, אדריכלים רוכשים עבודות שלה לעיצוב דירות ובתים פרטיים.

ויצמן משתתפת גם בפרויקטים ציוניים. בשנת 2008 ציירה, במשך שבעה חודשים, את הציור הארוך בעולם שהוכר גם כשיא גינס. "ציירתי על 3,860 מטר בד קנבס, במשקל 450 טון, והשתמשתי ב-900 ליטר של צבע. ציירתי את ישראל, מצרים וירדן לכל אורכן, והבד נפרש למרגלות הרי אדום בגבול ירדן. היצירה הייתה שם כמה ימים. עיריית אילת סייעה לי בפרויקט והעמידה לרשותי בית ספר נטוש ליצירת הציור. פרשתי את הבד על שולחנות בית הספר וציירתי".

בין עיסוקיה הרבים פועלת ויצמן במסגרת עמותת "מפעלות", למען ספורט משותף ליהודים ולערבים, העוסקת בתרומה ליזמיות ספורט. בחודש האחרון חזרה מסין, כחלק מהמשלחת הלאומית של העמותה, אירוע עבורו הכינה תערוכות צילומי ענפי ספורט שונים, שתנדוד גם היא ברחבי העולם.


[email protected]


		

תגובות

Comments are closed