בחירות אישיות: ה-10 של מיה דבש

בחירות אישיות: ה-10 של מיה דבש

היא מונתה לתפקיד הנחשק: אוצרת מוזיאון העיצוב בחולון. שנים שהיא עוסקת במילה הכתובה, ובאופן כללי היא מעדיפה את הדברים שחומקים מהעין, שאינם ברורים במבט ראשון. תגידו מזל טוב למיה דבש, שמתכוננת בימים אלה לתערוכת משקפיים מקורית

מאת: זיו שחר
Designer סגנון חיים

מיה דבש (צילום: שי בן אפרים)

בתחילת יוני קיבלה מיה דבש לידיה תפקיד חדש, אבל בתחום שאיננו חדש לה. דבש מונתה להיות האוצרת של מוזיאון העיצוב בחולון, במקום ששימש עבורה בית עוד מ-2009, כאשר כיהנה כעורכת ראשית של כל תכני המוזיאון והמגזין האינטרנטי שלו. הכישורים, הידע והרזומה העשיר שלה בלטו תמיד בתעשיית העיצוב, וכשהגיעה השעה הנכונה החליט מוטי ששון, ראש עיריית חולון, למנות אותה לעמוד בראש הפירמידה של המוזיאון. בגלגולה הקודם, דבש שימשה כעורכת בהוצאות המוכרות: כנרת, זמורה-ביתן ומודן. לאחר מכן, שימשה כעורכת ראשית במגזין העיצוב “בניין ודיור". כיום היא מלמדת במקביל כתיבה ואוצרות לתואר שני בבצלאל, ובין לבין היא מעדיפה שיטוט ברחובות על פני שופינג בחנויות. את דבש מכירים רבים בז’אנר – היא נוכחת בתערוכות הנכונות, נפגשת עם המעצבים המבטיחים – ועכשיו הגיע הזמן שתכירו גם אתם את האישה שצפויה לחשוף בפניכם תערוכות שיגרמו לכם להתניע את הרכב לכיוון חולון.

ספר מומלץ

’תמונות של בשר', דרור בורשטיין

’תמונות של בשר', דרור בורשטיין

“’תמונות של בשר', מאת דרור בורשטיין, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ‘אדום דק'. כמי שעובדת במוזיאון כמעט שבע שנים ופועלת בתוך עולם התרבות כמעט שלושים שנה, אני תוהה לפעמים אם אנחנו (אני) לא הופכים להיות מתורבתים מדי. ‘תמונות של בשר' הוא מעין סיור מודרך דרך ציורי טבע דומם, פסלים וצילומים של חיות מתות או כלואות. הספר הקטן הזה של בורשטיין (שאגב, כתוב ומעוצב להפליא), עוסק אומנם באכילת בשר ובקשר שבינה לבין אחריות אנושית, אבל אני (הלא צמחונית) קוראת אותו כדרך התבוננות אחרת – לא רק ביצירות אמנות אלא גם במוזיאון עצמו. זהו ספר שמכריח אותנו להתבונן בדרך שאותה בורשטיין מכנה ‘תשומת לב דרוכה’ ביצירות אמנות, אבל הוא, למעשה, הערת שוליים חריפה על המוזיאון כולו".

חנות אהובה

“אני לא כל כך אוהבת לקנות, מעולם לא אהבתי והיום עוד פחות. זה מעניין, מכיוון שאני מאוד אוהבת לשוטט, ללכת

עיצוב הנעליים בחנות WALK של המעצבת ענת דהרי (צילום: תום קוריס)

ברחובות – כשאני יכולה. לכן כשאני מגלה חנות שאני אוהבת, אני נוטה להיצמד אליה לאורך זמן. כזאת היא החנות של אילנה אפרתי, שמאפשרת לי לקנות בגדים מצוינים ו’עמידים', שהם הבסיס של המלתחה הלא גדולה שלי. בנוסף, בשנה האחרונה גיליתי חנות נעליים חדשה בשם WALK, של המעצבת המוכשרת ענת דהרי, בוגרת המסלול לאדריכלות בבצלאל. אני מאוד אוהבת לראות את הזליגה בין עולמות העיצוב השונים והאדריכלות. הרקע האדריכלי של דהרי מאפשר לה ליצור נעליים מפתיעות".

מעצב שעושה לך את זה

“אני עוקבת שנים אחרי המעצב איב בהאר, בעיקר בגלל הגישה ההומניסטית שלו לעיצוב. הוא זכה פעמיים בפרס

מתוך הפרויקט המיוחד של איב בהאר, 'מחשב לכל ילד' (צילום: יח"צ)

מתוך הפרויקט המיוחד של איב בהאר, 'מחשב לכל ילד' (צילום: יח"צ)

אינדקס לעיצוב. בפעם הראשונה בגלל הפרויקט ‘מחשב לכל ילד' – עיצוב המחשב הנישא הראשון מסוגו בעולם שמחירו 100 דולר. ובפעם השנייה, בשל הפרויקט ‘לראות טוב יותר, ללמוד טוב יותר' – משקפיים שעוצבו במיוחד כדי שיתאימו לצורכי הילדים במשפחות מעוטות יכולת וישנו את התפיסה הרווחת ששימוש במשקפיים הוא סוג של נכות. שני הפרויקטים האלה מונעים מהאמונה שעיצוב טוב יכול להיות סוכן של שינוי, ושיש ביכולתו להקנות כלים בסיסיים לחינוך ולשפר את חייהם של אלה שהמשאבים שלהם דלים יותר".

מוזיאון מומלץ

“זומו הוא מוזיאון שנמצא עדיין בהקמה אומנם, אבל אני לא יכולה שלא להתפעל מהרעיון והיוזמה של מייסדיו. זהו מוזיאון פופ-אפ (בייסודה של האוצרת מילנה גיצין אדירם, יחד עם עוד הרבה אנשים מצוינים), שיגיע לעיר שונה כל שלושה חודשים ויביא אמנות עכשווית לפריפריה. נכון שהעיסוק בפריפריה הפך להיות אופנתי לאחרונה, אבל המוזיאון הזה חף מציניות ואופורטוניזם. הוא נוסד במחשבה שלכל אחד יש זכות לתרבות, ובאמצעות כמה קונטיינרים, שיהפכו להיות חללי תצוגה, הם ייצרו מעין מרכזי תרבות בערים שהם יגיעו אליהן, ויציגו יצירות שייווצרו במיוחד לתערוכות אלה ויאפשרו אינטראקטיביות עם הצופים. בהחלט מעורר ציפייה".

סגנון עיצוב מועדף

“סליחה שאני נאלצת לצטט את עצמי. לפני כמה שנים התפרסם בגלריה, במדור ‘בארון של’, ראיון איתי, והוא קיבל את הכותרת ‘במבט שני’. אני חושבת שהסגנון שאני נוטה אליו לא השתנה מאז, גם באופן אישי וגם בכלל. סגנון שמזמין להתבונן ולגלות פרטים במבט נוסף. באופן כללי נראה לי שכריזמה ופוטוגניות הן קצת אובר-רייטד, השקעה מרובה באיזה מקסם שווא שלא מכריח אותנו להתאמץ חלילה. אני גם זוכרת שכעורכת של המגזין 'בניין ודיור' עסקנו הרבה בשאלה האם הבית או האובייקט הם פוטוגניים ואיך הם מצטלמים, וכבר אז בעיניי היה בזה משהו מקומם. אני מעדיפה את הפרטים שחומקים מן העין במבט ראשון ואפילו שני".

הביתן של מרסל וונדרס ו-Moooi במילאנו 2016 (צילום: Andrew Meredith)

הביתן של מרסל וונדרס ו-Moooi במילאנו 2016 (צילום: Andrew Meredith)

תערוכת עיצוב

“תערוכת העיצוב במילאנו, למרות הכל. השנה הייתה השנה הראשונה מזה 16 שנה שלא נסעתי לתערוכה, ואני די מצטערת על כך. למרות ששנים מספידים את התערוכה הזאת ולמרות שקמו לה לא מעט אלטרנטיבות, אני עדיין חושבת שזו התערוכה המעניינת והמגוונת ביותר, ושכמעט תמיד אפשר למצוא בה כיוונים חדשים מעוררי השראה. כמובן שבגלל גודל התערוכה וכמות המציגים, נדרשת שם עבודת עריכה ואוצרות אישית, אבל עם קצת מאמץ אפשר לקבל בה תמונה לא רעה של עולם העיצוב. עם זאת, זו עדיין תמונה חלקית, וכמובן, שאילו היה לי יותר זמן, הייתי משלימה אותה בשבועות עיצוב אחרים בעולם".

החומר ששולט היום בעולם העיצוב

“בגלל שלמוזיאון העיצוב חולון יש ספריית חומרים מצוינת, העיסוק שלנו במוזיאון נוטה מאוד לכיוון הזה ולבחינה של חידושים והמצאות בעולם החומר. נראה לי שהיום יש עיסוק רב בטכנולוגיות שמשנות את פני השטח ואת התכונות של חומרים, כמו למשל, הדפסה דיגיטלית, שנכנסת לתחומים רבים ויוצרת תחליף נגיש וקל לשימוש בחומרים מסורתיים כמו עץ ואבן. החומר המעניין בעיניי הוא ה’לא חומר' – מאסות ירוקות הנגרעות מן הבניין ומכניסות אור ואוויר פנימה, הקרנות על מאסות המשנות את ייעודו של החומר ועוד".

עבודה של נרי אוקסמן (צילום: יח"צ)

הבטחה לעתיד

“נרי אוקסמן נחשבת בשנים האחרונות לאחד מהשמות המובילים בתחום האדריכלות הדיגיטלית, והיא בהחלט חוקרת ששווה לעקוב אחריה. בין אם היא תצליח ‘לשנות את העולם', כמו שטוענת פאולה אנטונלי, אוצרת העיצוב במוזיאון המומה, ובין אם לא, זה מרתק לראות איך היא מנסה לתרגם את המהפכות המדעיות של העת האחרונה למציאות של חיינו. כמי שעומדת בראש מעבדת המחקר של MIT בקיימברידג’, אוקסמן יוצרת שפה חדשה, שמושפעת באופן ישיר מההתנהגות בטבע. עיסוק שהוא לא חדש, אבל צובר תאוצה, ואפשר לראות אותו גם בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות שהוצגה השנה בוונציה".

אולם תצוגה שאהבתי במיוחד

“לא ראיתי בשנים האחרונות חללי תצוגה שהתרשמתי מהם במיוחד. אני מאמינה שיש רבים שלא הגעתי אליהם.

MYKITA

MYKITA – חנות משקפיים ברלינאית (צילום: יח"צ)

עד כמה שאני שונאת לדבר על חלל שלא הייתי בו באופן פיזי, כי חללים בעיניי חייבים לחוות, חלל אחד שפגשתי ברשת מאוד הרשים אותי. מדובר בחנות ברלינאית של משקפי שמש וראייה בשם MYKITA, הצבועה כולה לבן, והצבע שבה נובע רק מהמשקפיים עצמם, שיוצרים דוגמה על הקיר באמצעות המיקום שלהם. מהתבוננות בחללי תצוגה של משקפיים, אני יודעת כמה זה קשה ליצור חלל מעניין באמצעות אובייקט אחד, והחלל הזה בהחלט מצליח בזה".

על מה עובדת בימים אלה

“לקראת סוף 2016 תוצג במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה על משקפיים ונקודות מבט, שאני אוצרת. היא מתבססת בחלקה הגדול על האוסף הנדיר בקנה מידה בינלאומי של האספן קלוד סמואל, שכולל פריטים מן המאה ה-17 ועד היום. באופן נרחב יותר, התערוכה תעסוק בראייה, בהתבוננות. מה אנחנו בעצם רואים. במקביל, אני עוסקת בימים אלה בהשלמת תכנית התערוכות של המוזיאון לשנת 2017-2018, תוך כדי הנאה עצומה באמת מצפייה באנשים הרבים שמגיעים למוזיאון לתערוכת ננדו ומההתפעלות הגדולה ממנה".

גלריית רות רפפורט במכללת שנקר (תכנון אדריכלי והדמיה: יוסי קורי)

גלריית רות רפפורט במכללת שנקר (תכנון אדריכלי והדמיה: יוסי קורי)


[email protected]

תגובות