כאבי לידה: זמן הכאב וזיכרון הכאב לאחריו

כאבי לידה: זמן הכאב וזיכרון הכאב לאחריו

באיזו מידה תיאור החוויות, הנסמך על הזיכרון, מייצג נאמנה את המציאות שהתרחשה בפועל בזמן החוויה? מחקר שבחן את חווית הלידה העלה ממצאים מפתיעים

מאת: ערן חיות, אבנר כספי, רוני חן, משה הוד ודן אריאלי
אקדמיה וחברה על הזמן

חוויות החיים שאנו עוברים, וזיכרון החוויות שאנו נושאים עימנו, מגדירים את מה שאנחנו ומי שאנו. אך באיזו מידה מייצג הזיכרון את החוויה שחווינו בהווה נתון? מהבחינה הפילוסופית, ההווה הוא זמן בלתי-מוגדר והגדרתו תלויה פעמים רבות בהקשר. לעתים נגדיר לעצמנו את ההווה כרגעים קצרים מאוד, ולעתים נחשוב עליו כרגעים ממושכים יותר. מהבחינה הפסיכולוגית, אם ננקוט בגישה הכי כללית וקיצונית, נטען שההווה הוא למעשה רק החוויה שנרשמת לחלקיקי שנייה בחושים. על-פי טענה קיצונית זו, מרגע שהחוויה מעובדת ומומשגת – כלומר, כבר אינה רישום חושי ראשוני – וניתן לתארה במילים, היא כבר מבוססת על הזיכרון ולכן היא בעצם אירוע מה'עבר'. כלומר, ההווה מסתיים ברגע שהחוויה הופכת למודעת, משום שברגע זה היא כבר מבוססת על הזיכרון שהוא למעשה ייצוג של מה שכבר עבר.

באיזו מידה ייצוג החוויה בזיכרוננו נאמן לחווית ההווה שחווינו זה עתה? השאלה הזו, כמובן, חריפה יותר כשאנו עוסקים בעבר הרחוק יותר. שאלה זו מעניינת מאוד את החוקרים, משום שהיא עוסקת בתודעת המציאות שלנו: באיזו מידה תיאור החוויות שלנו – שכאמור, נסמך על הזיכרון – מייצג נאמנה את המציאות שהתרחשה בפועל בזמן החוויה. כידוע, אנחנו פועלים בעולם על-סמך מה שאנו תופסים כמציאות עובדתית. כך, למשל, אנו בוחרים מנהיגים, מכוניות או בתי ספר, והולכים לרופא ומדווחים לו את שחווינו – כשנדמה לנו שבכל המקרים הללו אנו מתבססים על מה שקרה בפועל במציאות. אולם, כפי שהפסיכולוגיה מלמדת, מסתבר שהזיכרון שלנו מאוד בררני ומושפע מהטיות רבות. לפיכך, נשאלת שאלה שנייה: האם הפער בין המציאות לזיכרון הוא מקרי, או שמא קיימות הטיות עקביות הפועלות על פי 'חוקים' שקובעים את ייצוגי המציאות בזיכרון. חוקים אלו, אם הם אומנם קיימים, עשויים להתוות את הפערים שנמצא בין הזיכרון לבין המציאות הנחווית. במחקר הנוכחי ניסינו להתחקות אחר חוקיות זו.

נסו לחשוב לרגע עד כמה מהנה היה הסרט האחרון שצפיתם בו, עד כמה סבלתם בארוחת החג האחרונה, כמה אושר חוויתם בחתונתכם, עד כמה חשתם מתוחים במהלך הקיץ של מבצע 'צוק איתן', או כמה מהנה הייתה חופשתכם האחרונה. עכשיו נסו לתהות: האם ההנאה מהסרט הושפעה ממספר הפעמים בהן התרגשתם במהלכו? האם הסבל בארוחת החג קשור לאורכה המתמשך? האם זיכרון המתח שחוויתם במהלך המבצע הצבאי הושפע יותר מכל מאירוע הסיום, בו הופרה הפסקת האש ונחטף ונהרג סגן הדר גולדין? האם בהכרח החופשה האחרונה הייתה פחות טובה מאחרות, משום שהייתה קצרה יחסית? תשובות לשאלות אלו עולות בשלושת העשורים האחרונים, במחקרים המצביעים על כך שזיכרון החוויות מושפע מאוד מאירועים מסוימים במהלכן, ולא מורכב מסכום כל חלקי החוויה. למעשה, המחקר מלמד שהזיכרון של חוויה מבוסס על מספר מצומצם מאוד של התרחשויות שאירעו במהלכה – ובוודאי לא על כולה.
פועל יוצא מכך שהזיכרון מבוסס על מספר מצומצם של התרחשויות, הוא שלמשך הזמן של החוויה יש השפעה קטנה יחסית על הזיכרון. כך, למשל, אם זיכרון ההנאה מהסרט האחרון מבוסס רק על מספר 'אירועי הנאה' ספורים שהתרחשו במהלכו, הרי שלכל שאר האירועים שקרו במהלך הסרט אין משמעות לזיכרון של החוויה, ומשך הזמן שבו הם התרחשו לא תורם דבר לזיכרון ההנאה מהסרט. נבהיר: בזמן הסרט, 'מד ההנאה' או 'מד הסבל' שלנו פועלים כל הזמן, אולם כשאנו מנסים לתאר לאחר מכן באיזו מידה נהנינו או סבלנו מהסרט, איננו משתמשים בכל המידע שאותם 'מדים' קולטים אלא במספר מצומצם מאוד של 'מדידות' על מנת להעריך את החוויה – ומשום כך, למעשה, משך הזמן בו חווינו את החוויה הופך ללא רלוונטי לתיאור.

* * *

שאלה שלישית שרצינו לבחון היא האם כל החוויות מוצפנות בזיכרון באופן דומה, או שמא ישנן חוויות שיש להן חוקיות הצפנה אחרת. כידוע, ישנן חוויות שנתפסות כבעלות משמעות אישית ייחודית, וכאלו שנתפסות כבעלות משמעות חברתית ותרבותית מיוחדת. יש הסוברים שהחוויה הבולטת ביותר מבין החוויות האנושיות, שהן בעלות השפעה חברתית ותרבותית מיוחדת, היא חווית הלידה. חווית הלידה היא כמובן חוויה אישית מאוד. היא אחת החוויות הבראשיתיות ביותר, חוויה שיש בה בו-בזמן גם סבל וכאב אדירים אך גם תקוות גדולות. בעוד שבסוגי כאב אחרים, התקווה היחידה היא לחזור למצב הקודם – זה שבו אין כאב; הרי שבחווית הלידה הכאב מאופיין בכך שבסופו מגיח תינוק חדש לעולם, מצטרף בן משפחה חדש ונולדת אהבה חדשה.

אך מעבר למשמעות חווית הלידה ליולדת עצמה ולמשפחתה, יש לה גם משמעות חברתית ותרבותית עמוקה. החוויה מסופרת בין חברות, מתוארת בתוך המשפחה מדור לדור, והיא חוויה מכוננת שנכרכת ביסודות הדתיים של כל הדתות המערביות. בשיח התרבותי והחברתי בשנים האחרונות אנו עדים לשיח העוסק בלידה טבעית – כלומר, לידה בלי שימוש במשככי כאב שהפכו נפוצים מאוד בעשורים האחרונים (למשל, אלחוש אפידורלי). שיח זה מעלה, בין היתר, את רצונן של נשים לחוות את החוויה הנשית האולטימטיבית באופן מלא ואותנטי. מאחר שהלידה היא חוויה כה משמעותית וכה מהותית בתרבות האנושית, בחרנו לבחון את שאלת הקשר שבין חווית הכאב שנחווה במהלכה ובין הזיכרון של כאב זה לאחר זמן דווקא בה.

את המחקר ערכנו בחדר היולדות בבית החולים בילינסון שבפתח תקווה. למחקר התנדבו כמה מאות יולדות. בפועל, מרגע שהיולדת נכנסה לחדר הלידה היא נתבקשה מדי מספר דקות לדווח כמה כואב לה. את הדיווח היולדת נתבקשה לדרג בערך מספרי שבין 0 (אפס כאב) ל-100 (הכאב הכי חזק שחוותה מעודה). מגוון הלידות היה באופן טבעי גדול: למחקר התנדבו יולדות בגילים שונים, יולדות שזו הייתה הלידה הראשונה שלהן וכאלו שכבר ילדו בעבר, היו לידות שמשכן היה לעתים אפילו פחות משעה ולידות אחרות נמשכו קרוב ליממה שלמה. יומיים לאחר הלידה ושוב כעבור חודשיים, ביקשנו מהיולדות להיזכר בכאב שחוו במהלך הלידה ולהעריך אותו שוב באמצעות אותו סולם.
הממצאים היו חד-משמעיים. הזיכרון של כאב הלידה לאחר יומיים וגם לאחר חודשיים מבוסס בעיקר על שני אירועים: השיא של הכאב – כלומר, הדיווח הגבוה ביותר של כאב שחוותה היולדת במהלך הלידה; והכאב שנחווה בסוף הלידה. במילים אחרות, אם נחבר את עוצמת הכאב החזק ביותר שדווח על-ידי היולדת עם עוצמת הכאב שדווח ממש בסוף הלידה ונחלק בשניים, נקבל ערך שברוב המקרים יהיה כמעט זהה לדיווח שמבוסס על זיכרון החוויה על-ידי האימהות לאחר יומיים וחודשיים. כמו כן, למשך הלידה לא הייתה כל השפעה על דירוג הכאבים, ולידות ארוכות לא נזכרו ככואבות יותר מלידות קצרות.

* * *

בעידן המודרני שבו שכיח האלחוש בעזרת אפידורל, העובדה שהזיכרון מבוסס בעיקר על שיא הכאב ועל הכאב שבסוף הלידה, מייצרת תופעה מעניינת נוספת. לפני שנסביר אותה, נציב בפניכן האימהות שאלה: נניח שאתן מגיעות לחדר לידה ושם עומד קוסם המציע לכן קסם, בו אתן יכולות לבחור בין שתי חלופות ללידה – לידה שתכאב מאוד אך תארך שלוש שעות שבסופן יצא לאוויר העולם תינוק בריא ומקסים; או לידה שתכאב מאוד בדיוק כמו בחלופה הראשונה אך לאחר שלוש שעות, במקום סיום הלידה, תקבלו אפידורל והלידה תמשך עוד כחמש שעות עם כאבים מתונים יחסית עד להגחתו של התינוק הבריא והמקסים לאוויר העולם. במה תבחרו?! ברור שלרוב האימהות הרציונליות, החלופה השנייה תיראה נחותה מהראשונה משום שיש בה לא רק את אותו סבל בשעות הראשונות, אלא גם תוספת של חמש שעות לידה – אפילו שהכאב במהלכן קטן יחסית. אבל מי מהאימהות תזכור את הלידה ככואבת יותר: זו שסבלה בפועל פחות זמן או זו שסבלה יותר זמן?

כפי שציינו, מצאנו שהזיכרון מבוסס על השיא ועל הסוף, ואילו למשך הלידה כמעט שאין השפעה. תופעה זו זכתה בספרות, על-ידי דניאל כהנמן זוכה פרס הנובל לכלכלה ושותפיו, לשם 'אפקט השיא-סוף וההתעלמות ממשך הזמן' (Peak-End Effect and Duration Neglect). אם כן, בהינתן שעל-פי רוב כאבי סוף הלידה בלידות בהן ניתן אפידורל הם חלשים יחסית, צריך לנבא שדווקא הלידות מהחלופה השנייה שהציע הקוסם ייזכרו כפחות כואבות. כדי לבחון זאת ערכנו את ההשוואה הבאה. מתוך מאות היולדות שהתנדבו למחקר, מצאנו 72 יולדות שדיווחו במהלך הלידה כי הכאבים בתחילתה היו מאוד דומים. אולם, למחצית היולדות (36) הכאבים הסתיימו לאחר כשלוש שעות, ואילו למחציתן האחרת (36) ניתן אפידורל לאחר כשלוש שעות והלידה נמשכה עוד כחמש שעות.

במילים אחרות, את הדיווחים של 36 יולדות שהגיעו לחדר הלידה וילדו לאחר כשלוש שעות בממוצע, השווינו לקבוצה של יולדות שדיווחו על כאבים בעוצמה דומה בשלב הראשון – גם הוא כשלוש שעות בממוצע – אך לאחר מכן קיבלו אפידורל והלידה נמשכה עוד כחמש שעות בממוצע. הממצא המפתיע, מן הבחינה הרציונלית אך לא מן הבחינה המחקרית, היה שהיולדות שילדו את הלידה הארוכה שכללה אפידורל זכרו לאחר ימים את כאבי הלידה כפחותים באופן משמעותי (כ-20%) מאלו שלידתן הייתה קצרה יחסית. זאת, למרות שבשעות הראשונות הכאבים העזים שחשו כל היולדות היו בעוצמות מאוד דומות.

באופן פרדוקסלי, אם כן, היולדות שחוו סבל רב יותר ובמשך זמן ארוך יותר, זכרו את כאבי הלידה כפחותים באופן משמעותי מהכאבים של היולדות שלידתן הייתה קצרה יחסית. ברור לכל, כי האפידורל נועד להקל על היולדות בזמן הלידה. אולם האופן שבו הזיכרון מתעצב, העובדה שזיכרון חווית הכאב מבוסס על השיא והסוף, ומשך הזמן שנזנח – הובילו לכך שלאפידורל השפעה משמעותית גם על הזיכרון של חווית הכאב. עיון בנתונים מלמד שכאבי הלידה הם כאבים עזים מאוד, ויולדות שלא קיבלו אפידורל זכרו לאחר יומיים וחודשיים את חווית הכאב כמאוד כואבת (כאב של תשעים מתוך מאה, בממוצע) בעוד שאלו שקיבלו אפידורל וכאמור חוו בדיוק את אותם כאבים ואף יותר, זכרו את חווית הכאב כמתונה בהרבה (כשבעים מתוך מאה).

למרות הדמיון הרב בדפוס הזיכרון, נשים שונות דיווחו על חוויות כאב שונות בזמן הלידה. היו שדיווחו על כאבים עזים יותר והיו שפחות, היו שסבלו מכאבים ארוכים יותר והיו מקצרים יותר. עם זאת, הממצא העקבי היה שלמשך הזמן שארכה הלידה לא הייתה השפעה על זיכרון חווית הכאבים. אפשר בבדיחות לומר שהעונש שבגירוש מגן העדן, 'בצער תלדי בנים', חל על כל הנשים – אך לאחר זמן, הזיכרון של חווית הכאב מושפע יותר ממעשי ידי-האדם (מתן או אי-מתן אפידורל).


פרופ’ ערן חיות הוא חבר המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה

ד"ר אבנר כספי הוא ראש המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה

ד"ר רוני חן הוא מנהל חדרי הלידה ומחלקת היולדות במרכז רפואי רבין

פרופ’ משה הוד הוא מנהל היחידה לרפואת האם והעובר במרכז רפואי רבין

פרופ’ דן אריאלי הוא חבר בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת דיוק, ארה”ב

תגובות