הטור שסוגר: אימהות ודוברות בתיאטרון

הטור שסוגר: אימהות ודוברות בתיאטרון

מאת: אפרת אברהם ליבנה
סגנון חיים שמנת

06:00 – בתי הקטנה בת ה-3 מעירה אותי: "אמא, בוקר טוב". טרוטת עיניים, מנסה להתעורר, בעיניים עצומות מוציאה לחמניות מהמקפיא והולכת להעיר את הבנות. על הדרך מעירה את בעלי. תוך כדי שאני מסרקת קוקיות לבתי הגדולה, הטלפון מצלצל – המפיקה מתכנית הבוקר של גלי צה"ל לא מצליחה להעלות לשידור שחקן שנקבע לו ראיון. ביד אחת עם מסרק וקוקיות, וביד השנייה מטלפנת לשחקן כדי להעיר גם אותו. הקוקיות יצאו עקום!

6:45 – מתקשרים מקול ישראל, מבקשים את תגובת התיאטרון לקיצוץ בתקציב התרבות. מתקשרת לנעם סמל המנכ"ל, ומנסחים יחד תגובה מוחצת למשבר!

7:00 – כולנו נכנסות למכונית. תוך כדי הנעה, בתי האמצעית מזכירה לי שהיום צריכים להביא ביצים לגן. שיט! רצה הביתה, פותחת את המקרר, אין ביצים! רצה לסופר, קונה תבנית ורצה לגן… אוי אלוהים! צריכה לכתוב הודעה לעיתונות!

7:45 – בפקקים המטורפים של כביש 5 ואיילון, מתקשרים מאחד העיתונים ומבקשים תמונות מהצגה. מה המבקר יכתוב?

9:00 – מגיעה לתיאטרון, עולה במעלית עם קולב ובו חליפות של נאצים! אימאל'ה! רצה למשרד, צריכה להכין מצגת למסיבת העיתונאים על הרפרטואר החדש.

12:00 – וואטסאפ מהבייביסיטר: היא לא יכולה להגיע הערב לשמור על הבנות. שולחת וואטסאפים לחמש אחרות, מתחננת, יש לי פרימיירה הערב! חייבת בייביסיטר! מתקשרת אליי חברה בוועד הגן ומתזכרת לכתוב ברכה לסוף השנה.

12:30 – חוזרת למשרד, כותבת הודעה לעיתונות על הצגה חדשה, מחפשת חומר רקע, מתקשרת למחזאי שייתן כמה מילים. תוך כדי השיחה, 10 שיחות ממתינות מגן "פשוש" – מה הסיפור?? מהרגע שהקטנה נכנסה בבוקר לגן, היא לא מפסיקה לשלשל… מה אני עושה? השעה כבר 13:00 בצהרים, את מי אני מקפיצה? ויש לי פרימיירה על הראש! מתקשרת לבעלי (יש לו סרוויס במסעדה), שמתקשר לאמא שלו, שמתקשרת לאחותו, שנמצאת באילת. מצליחה למשוך עוד קצת בעבודה ויוצאת בשעה 15:00 בתנועה הסואנת בדרך הביתה – כמה שעות בבית, ואני חוזרת שוב לתיאטרון.

16:30 – אוספת את כולן מהגנים. מקפיצה לחוג בלט, מקפיצה לחברה.הקטנה חוזרת איתי הביתה. מכינה ארוחת ערב, ותוך כדי – שיחות עם עיתונאים.
מסתכלת בארון, השמלה שרציתי ללבוש נמצאת בסל הכביסה – מתבאסת! לובשת שמלה אחרת, מחפשת את נעלי העקב… איפה הן? רצה בנעלי בית ושמלת ערב להחזיר את הבנות הביתה, מחכה לבייביסיטר, מוצאת את נעלי העקב בארגז הצעצועים…

18:00 – מתאפרת ברמזור אדום… שיט, מרחתי יותר מדי סומק! לא נורא!

19:00 – עומדת בפואיה, מחלקת כרטיסים ומתמנגלת עם עיתונאים.

20:30 – ההצגה התחילה, עוד רגע "אנקר" והסדרן יעיר אותי (!) איזו פאדיחה!

22:00 – מחיאות כפיים, יוצאים החוצה, צילומים, משיקים כוסות לחיים.רצה למשרד לשלוח תמונות לביקורת שתתפרסם בבוקר.

24:00 – בדרך הביתה… וכמו שנאמר על ידי הגדולה מכולן – רבקה מיכאלי – אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל. תודה לתיאטרון הקאמרי על 12 שנים מרתקות ומגוונות. נהניתי עד מאוד!


אפרת אברהם ליבנה, הדוברת היוצאת של תיאטרון הקאמרי

תגובות