מיזמים משותפים בסין – נקודות למחשבה

מיזמים משותפים בסין – נקודות למחשבה

באילו מקרים כדאי להקים Joint Venture עם שותף סיני? מתי כדאי להקים חברה בבעלות של משקיע זר ומשקיע סיני? היכן כדאי לרשום את החברה, ובעיקר: מהן האלטרנטיבות? כל התשובות - בכתבה שלפניכם

מאת: צחי ליכטבלאו
מוסף סין סחר ועסקים

אינטרס משותף לאורך זמן. צחי ליכטבלאו (צילום: יח"צ)

פעמים רבות מגיעים למשרדנו בשנחאי אנשי עסקים וחברות ישראליות השוקלים הקמה של מיזמים משותפים עם שותפים סינים. היות שחלק מכובד מניסיוננו במהלך השנים נצבר הן בהליכי ההקמה של מיזמים כאלה, הן במהלך חייהם והן בפירוקם; והיות שהיינו עדים גם להצלחות וגם לכישלונות הקשורים למודל ה-JV (Joint Venture) לסוגיו, נראה לי נכון וראוי לסכם מספר נקודות למחשבה שיש לשקול לפני ההחלטה לשלב מודל זה כחלק מהאסטרטגיה הסינית של העסק.

מה זה JV בקונטקסט הסיני?

מיזם משותף, או JV, יכול להתייחס למספר מבנים משפטיים, שהנפוץ ביניהם הוא Sino-Foreign Equity Joint Venture (EJV .

EJV היא חברה בערבון מוגבל בבעלות של לפחות משקיע זר אחד ולפחות משקיע סיני אחד, החולקים את הרווחים, ההפסדים והסיכונים של ה-EJV בהתאם לחלקם היחסי בהון הרשום. חשוב לציין, שההון הרשום אינו התחייבות בעלמא, ושהמשקיעים מחויבים להזרים תשלומים של ההון הרשום לחברה בהתאם למצוין במסמכי ההתאגדות של ה-EJV .EJV היא חברה סינית לכל דבר ועניין, וכל שינוי של ההון הרשום, הדירקטורים ותחומי הפעילות של החברה, מחייב הליכי אישור ורישום ברשויות המקומיות.

מלבד ה-EJV, ישנם מודלים שונים של מיזמים משותפים כדוגמת ה- Sino Foreign Cooperative Joint Venture (CJV), מודל שאפשרי כחברה בע"מ או ללא הקמה של ישות משפטית (בדומה לשותפות), ומאפשר חלוקה גמישה יותר ודינמית בין ההשקעה לבין הבעלות. השימוש ב-CJV הפך פחות נפוץ עם השנים, וכיום הוא משמש בעיקר בתחום התשתיות (בפרויקטים של BOT).

בנוסף, חברות רבות בוחרות להקים חברה בבעלות משותפת (של שותפים סינים וזרים) מחוץ לסין (על פי רוב בהונג קונג, שעל אף היותה חלק מסין היא טריטוריה בעלת שיטת משפט נפרדת, המבוססת על המשפט המקובל האנגלי) ולנהל את מערכת היחסים בין הצדדים בחברה זו. אם מטרת שיתוף הפעולה היא עסק שינהל פעילות בסין גופא, אותה חברה הונג קונגית מקימה לאחר מכן חברה-בת בסין בבעלות מלאה של החברה ההונג קונגית.

הבחירה בין המודלים השונים אינה עניין טריוויאלי. ההעדפה של הצד הזר ברוב המקרים היא האופציה השלישית (חברה זרה מחוץ לסין עם חברה בת בסין), אבל מודל זה אינו תמיד ישים, בין אם בשל שיקולי נוחות של הצד הסיני, ובין אם בשל אילוצים רגולטורים.

האם חייבים לפעול כמיזם משותף? האם זה מודל שנכון עבורי?

מיזם משותף אינו תמיד מחויב המציאות. למעשה, ברב המקרים חברות זרות יכולות להקים בסין חברה בבעלות זרה מלאה, ללא שותפים סיניים. אולם, בתחומי פעילות מסוימים שבהם אילוצים רגולטוריים בסין אינם מאפשרים הקמה של חברה בבעלות זרה מלאה, JV עשוי להיות עדיין מודל הפעילות האפשרי היחיד. יחד עם זאת, עשויים להיות יתרונות רבים בשיתופי פעולה עם צדדים סיניים כשרוצים לנהל פעילות בסין. אחרי הכל, הצד הסיני לרוב מכיר את סין יותר טוב. אבל שיתוף פעולה אינו מחייב בהכרח הקמה של חברה בבעלות משותפת.

ישנם מודלים שונים של שיתוף פעולה המאפשרים יותר גמישות, ופעמים רבות עונים על הצרכים העסקיים של הצדדים בצורה טובה יותר מאשר ה-JV בצורות שנזכרו לעיל. הסכמי ייצור, רישיונות לשימוש בסימני מסחר ופטנטים והסכמי הפצה, עשויים במקרים מסוימים להוות בסיס יציב יותר למערכת יחסים עסקית מאשר חברה בבעלות משותפת, מה-גם שהמרחק מישראל והבדלי השפה והתרבות מחייבים השקעה של משאבים רבים (כולל תשומת לב ניהולית) על מנת להשיג איזשהו אלמנט של שליטה על המתרחש בחברה הרחוקה.

לפני שמחליטים ללכת על מיזם משותף, כדאי לבדוק אילו צרכים עסקיים של העסק שלכם והתוכניות העסקיות שלכם בסין ישרת מיזם משותף כזה, ועד כמה ניתן למלא את אותם צרכים בדרכים אחרות. לבסוף, יש לקבל ייעוץ מקצועי כדי להבין את הסיכונים הכרוכים במודל שבחרתם ובאלטרנטיבות, ולהגן על האינטרסים שלכם בצורה הטובה ביותר.

איך בונים JV שיחזיק מעמד?

גורם קריטי להצלחה או כישלון בין שותפים למיזמים משותפים הוא מערכת היחסים בין הצדדים. ברוב המקרים, מערכת יחסים המבוססת על היכרות עמוקה והערכה הדדית היא בסיס טוב יותר מאשר פגישה מקרית בתערוכה. לפני שנכנסים למחויבות, כדאי להקדיש זמן על-מנת ללמוד את השותף הפוטנציאלי, האינטרסים שלו בשיתוף הפעולה, ולפעמים – לא פחות חשוב – האינטרסים של אנשי המפתח בתוך הארגון שלו, ואיך הם עשויים להשתלב (או לחבל) בשיתוף הפעולה העתידי.

על מנת ש-JV יצליח, שני הצדדים צריכים להיות זקוקים זה לזה לאורך זמן. פעמים רבות, אם התרומה של אחד הצדדים מסתיימת בשלב מוקדם יחסית בתהליך (לדוגמה, העברה של טכנולוגיה שאינה מאוד מסובכת ואינה דורשת תמיכה מתמדת), עשויה להיווצר התמרמרות בשלבים מאוחרים יותר, שיכולה להוביל את הצד השני להרגשה שלמעשה אין יותר ערך ב-JV, היות שהטכנולוגיה כבר עברה ועכשיו אין לו צורך יותר בשותף. ניתן, כמובן, להכניס את כל ההגנות האפשריות בהסכמים הרלוונטיים בין הצדדים (בכפוף לקבלת ייעוץ מקצועי), אבל חשוב להבין שכוחם של הסכמים אלו עשוי להיות מוגבל ברגע האמת. מומלץ לבנות את מערכת התמריצים העסקית בין הצדדים, כך שהצורך בשיתוף פעולה לאורך זמן יהיה אינטרס משותף של שני הצדדים.


הכותב הוא שותף מקומי במשרד עוה"ד הבינלאומי Bonnard Lawson בשנחאי.
* זהו מאמר אינפורמטיבי כללי ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

תגובות