איטליה מאז ולתמיד

איטליה מאז ולתמיד

העובדה שאיטליה היא מעצמת עיצוב ושם נרדף לאסתטיקה ואיכות, כבר התקבעה כקונצנזוס. הדרך לפיצוח סוד הקסם מוליכה שנים אחורה לתקופות היסטוריות, שקיבעו ערכי מצוינות ויופי כמורשת שממשיכה להזין אותו גם היום

מאת: מיה אור
Designer סגנון חיים

בין אם מדובר בעיצוב הבית, באופנה או באוכל, צירוף המילים Made in Italy מהלך עלינו קסם נחשק נוטף סטייל, ולא בכדי. שכן, העובדה שאיטליה היא מעצמת העיצוב ב-ה' הידיעה, כבר התקבעה כקונצנזוס, כסוג של מכה לכל שוחרי האסתטיקה, האיכות והטעם הטוב. אבל מה, בעצם, הפך אותה לכזאת? מה חיבר בין ארץ המגף לבין מוניטין של מעוז עיצוב משובח, עד כדי תחושה שמדובר ב-DNA קולקטיבי של עם?

הניסיון להתחקות אחר סוד הקסם, מעלה שילוב של מספר גורמים – היסטוריים, חברתיים וכלכליים – אך מעל לכל הוא מהווה הוכחה למשמעות החשובה של מהויות כמסורת וכמורשת, לעובדה שתרבות, ולענייננו כאן תרבות אסתטית, אינה נרקמת בקצב "אינסטנט", אלא נבנית נדבך על נדבך תוך שימור רצף. רצף זה אינו עומד בסתירה להתחדשות או לחדשנות. החוכמה הגדולה היא למזג אותן לתוכו באורח מושכל, ואת זה, כפי שמוכיחה ההיסטוריה, איטליה יודעת ומיטיבה לעשות.

מיצב פנים אומנתי של האדריכל היפני קנגו קומה בחלל סופר סטודיו במילאנו

היסטוריה על קצה המזלג

כדי להבין את שילוב הגורמים שקשרו לעיצוב האיטלקי את הכתרים המגיעים לו, צריך לנדוד אחורה במנהרת הזמן, עד ימי האימפריה הרומית. העוצמה, העושר והנהנתנות שאפיינו אותה באו לידי ביטוי, בין היתר, באדריכלות התקופה, שהיוותה בסיס לאדריכלות המערב עד המאה ה-20. זו נשענה אמנם על אדריכלות יוון העתיקה, אך "מונפה" ושוכללה על ידי הרומים תוך פיתוח טכנולוגיות בנייה חדשות.

נקודת ציון היסטורית נוספת – ומשמעותית ביותר בדברי ימי איטליה ואירופה כולה – היא תקופת הרנסנס, "התחייה", שהגיעה לאחר חשכת ימי הביניים ונולדה בפירנצה. בחתירתו להתנער מכבלי ימי הביניים החמורים-סגפניים, ביקש הרנסנס האיטלקי לשוב אל הקלאסיקה, שם דגש על הערכת היופי, על השבת האמנות לחיים, וקיבע תפיסה הומניסטית שהציבה את האדם במרכז.

מעבר לכך, ובמעבר חד מימי הביניים שהותירו יוצרים באלמוניותם, הרנסנס אף העלה על נס את היוצרים – אמנים או אדריכלים – וניסח את דמותם כשילוב של אנשי רוח בעלי ידע רב-תחומי ואנשי אשכולות בעלי מיומנויות יצירה מגוונות. על אף פער הזמן שנפער מאז ועד המאה ה-20, נראה שעקרונות התקופה השתרשו כמורשת, אשר טוותה את אתוס האסתטיקה האיטלקית כמושא של איכות ויופי.

Know-how

אחד "המודלים" שרווחו ועדיין רווחים באיטליה, הוא מודל של בתי מלאכה קטנים שעסקו לפרנסתם בייצור ידני כזה או אחר, בדרך כלל על בסיס חומרים שהיו בנמצא בסביבה, ורכשו אגב כך מיומנויות גבוהות ביותר בתחומי עיסוקם – נגרות אומן, עבודות זכוכית, עבודות שיש, ועוד. המומחיות והמצוינות של בתי מלאכה אלה בעבודות קראפט, נטמעו כערכי יסוד מובילים בסיפורו של העיצוב האיטלקי, וכך גם בעידן המתקדם של זמננו הם מוצאים את ביטויים בשילוב בין המסורת ומורשת הידע לבין הקידמה והחדשנות.

מפגש זמנים, לצד ההתחדשות העכשווית שם, דגש על ערכי המצוינות של Made in Italy ומלמד על אינטליגנציה תרבותית שהשכילה ומשכילה לשמר זיקה והקשרים לעבר. יתרה מזאת, בין המותגים הבולטים בסצנת העיצוב העכשווי, אפשר למצוא כאלה שראשית דרכם מובילה לשלהי המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20, דוגמת המותגים ג'ורג'טי, פולטרונה פראו או ריוה, שהחלו כבתי מלאכה קטנים לייצור פריטי ריהוט בנגרות אומן ידנית. בתי מלאכה מסוג זה קיימים, כאמור, גם היום, ומהווים יעדים נחשקים עבור יצרנים ומתכננים שתדיר תרים אחר עבודת קראפט ייחודית ומיומנת.

אדריכלים מעצבים

בין אם הייתה זו השפעה של הרנסנס שדגל בידע רב-תחומי ובמיומנויות יצירה מגוונות, ובין אם של שנות הרזון והיובש התעסוקתי שלאחר מלחמת העולם השנייה, העובדה היא שרבים מבין המעצבים הנודעים במאה ה-20 היו בהשכלתם אדריכלים – מהם שעסקו בעיצוב מוצר במקביל לעיסוק בתכנון אדריכלי, ומהם שהתמסרו לתחום. כניסתו של הייצור התעשייתי במחצית המאה העשרים הפגישה אותם עם יצרנים ויצרה קרקע פורייה להתפתחות זירת עיצוב משגשגת, שלא מעט מתוצריה שוכנים בפנתיאון הפריטים הנחשקים.

החידושים הטכנולוגיים הרחיבו את מעגל האפשרויות ופתחו הזדמנויות חדשות ליצירתיות, תוך יציקת עניין חדש גם בתחום החומרי, דוגמת ההתייחסות לפלסטיק, אשר מחומר זול, נחות ופשוט – הפך לחומר "סקסי" שמושך אליו מעצבים. המהפך במעמדו נזקף, אגב, לזכותה של האדריכלית אנה קסטלי פריירי, אשר הייתה האישה הראשונה שסיימה לימודי אדריכלות בפוליטכניקום של מילאנו ב-1943. קסטלי פריירי אמנם עסקה גם בתכנון אדריכלי, אך עיקר משיכתה הייתה לעיצוב אובייקטים ובהמשך לפלסטיק, מה שלימים קרם עור וגידים כמותג המוביל "קרטל", שהקימה עם בעלה בשנת 1949 ושימשה בו כארט דירקטורית.

ובתוך שיר ההלל לערכי המורשת, מן הראוי לציין כי במהלך המאה שעברה חווה העיצוב האיטלקי גם ניסיונות כאלה ואחרים להתנער מהמסורת ומקודקס היופי המוכר, אך אלה לא הצליחו לקטוע את הרצף ו/או "להשתלט" עליו, ולמעשה רק העשירו אותו בממד נוסף.

השורה התחתונה

תקצר היריעה מלנקוב בשמם של כל האדריכלים-מעצבים שפעלו באיטליה לאורך המאה ה-20, הטביעו בה את חותם יצירתם והפכו אותה לשם נרדף לעיצוב איכותי ומובחר. וכך, גם בעידן של כפר גלובלי וכניסתם של שחקנים חדשים לזירה, עם כל הקידמה הטכנולוגית וקצב החידושים שמאפשר לפרוץ עוד ועוד גבולות – אין ספק שהשורשים שניטעו שנים אחורה והתגבשו במהלכן כתפיסות יסוד, מלווים גם היום את העיצוב האיטלקי העכשווי לגווניו השונים. אלה ממשיכים להתקיים בו כאסתטיקה מוצקה ומעוררת השראה, אשר העניקה לו, ולא בכדי, את מעמדו המוביל, שאין עליו עוררין.

תגובות

Comments are closed