פעילות עסקית ברשת: הדין וסמכות השיפוט

פעילות עסקית ברשת: הדין וסמכות השיפוט

מפעילי אתרי סחר כפופים למערכות משפטיות ממספר מדינות, מה שעשוי להפוך את המסחר האלקטרוני לבלתי אפשרי מבחינה כלכלית. אז איך מתמודדים עם הבעייתיות הכרוכה בהכפפת אתרי אינטרנט לחקיקה הנובעת ממערכות משפט שונות? דיון מקוצר

מאת: ד"ר דותן ברוך
E-Commerce טכנולוגיה והייטק

ד"ר דותן ברוך (צילום: יח"צ)

ד"ר דותן ברוך (צילום: יח"צ)

הקמה והפעלת מיזמים עסקיים באינטרנט מחייבת להכיר ולדעת את חוקי המדינות השונות ולא רק את החוק המקומי. זאת, משום שלמעט במקרים מיוחדים, בהם מיזם עסקי בוחר להפעיל את אתר האינטרנט שלו בתחומי מדינה מסוימת בלבד, ולא להתיר לתושבי או אזרחי מדינות אחרות להשתמש באתר האינטרנט, הפעילות של אתר האינטרנט מתפרסת על פני יותר ממדינה אחת.

עם הקמתו של מיזם עסקי העתיד לפעול באינטרנט, על בעל האתר לבחון האם אתר האינטרנט, הפעילות העסקית המבוצעת דרכו ומערכות היחסים מול הלקוחות יהיו כפופים למערכת משפטית אחת, או שמא יהיו כפופים לאין-ספור מערכות משפטיות, המכילות על-פי רוב כללים שאינם תואמים, ויתכן שאף סותרים אחד את השני, לרבות בנושאי רישוי ורגולציה.

סוגיה קריטית

המשמעות המעשית של הסוגיה הזו היא קריטית ובעלת השפעה מהותית ביותר על הפעילות העסקית והצלחתה, הואיל וכפיפות כאמור לאין-ספור מערכות משפטיות, באופן בו ההיקף והעלויות של הציות לכלל החוקים והמערכות המשפטיות מכל מדינה ומדינה, יהפוך את המסחר האלקטרוני חוצה הגבולות לבלתי אפשרי מבחינה כלכלית. זאת, בין השאר, משום שמיזמים אינטרנטיים, בוודאי כאלה שבתחילת דרכם, אינם יכולים לעמוד בפני העלויות הכרוכות בכך.

לסוגיה זו מספר טיעונים. הטיעון הראשון, הגורס כי הפעילות העסקית באינטרנט מבוצעת בשרת שבו מתארח אתר האינטרנט – טיעון פופולרי מתחילת ימיו של המסחר האלקטרוני – אינו בעל משקל משמעותי. קיימים טעמים רבים המצביעים על הבעייתיות בטיעון הזה; בין הטעמים הללו ניתן למנות את העובדה, כי השרת יכול להיות ממוקם בכל מקום בעולם וכן שאין משמעות למיקומו של השרת מבחינתה של הפעילות העסקית, שכן היא אינה משפיעה עליה.

טיעון אחר מבקש להחיל את המערכת המשפטית של המדינה בה מצוי מקום ניהול העסקים המרכזי של המיזם העסקי. כאן, הטיעון הינו כי מן הראוי להכפיף את אתר האינטרנט למערכת המשפטית שהמיזם העסקי גילה את דעתו האמיתית (ולא הפיקטיבית) שהוא רוצה להיות כפוף אליה, על סמך קשר אמיתי בין המיזם לבין אותה מדינה. אלא שכאן הטענה הנגדית היא שככל שמבקשים להגן על הלקוחות של אתר האינטרנט, אזי אין להכפיף אותם למערכת משפטית שבה בחר המיזם העסקי, אלא למערכת המשפטית החלה בשגרה על אותו לקוח (ושעל פיה הוא מכוון את התנהגותו) – היא המערכת המשפטית של מקום מושבו או מדינת אזרחותו.

במצב זה, מבוצעת לעיתים הבחנה בין מערכות דינים שהצדדים יכולים להתנות עליהן לבין מערכות דינים החלות כדבר שבחובה על הצדדים. במקרה הראשון, ניתן לסבור, כי כפי שבהתקשרות בין המיזם העסקי לבין הלקוח יכולים הצדדים לקבוע כללים משפטיים החלים על מערכת היחסים ביניהם, כך הם יכולים לקבוע שמערכות משפטיות, או לפחות כללים מסוימים מאותן מערכות משפטיות, לא יחולו.

המקרה השני מורכב יותר, משום שמטרתם של כללים מהסוג הזה היא למנוע אפשרות שבו אחד הצדדים (במקרה זה, הלקוח של המיזם העסקי) מסכים לוותר על הגנות משפטיות המוענקות לו. הנטייה של בתי משפט במקרים אלה היא להחיל את הכללים המשפטיים המחייבים הללו על המיזם העסקי המפעיל את אתר האינטרנט, אף אם פירושו של דבר הכפפתו למספר רב של מערכות משפטיות.

מדיניות שכזו אמנם תחייב את המיזם העסקי לוודא ציות למערכות משפטיות רבות מספור באופן שעשוי להטיל עלויות משפטיות וכלליות כבדות ואף בלתי הגיוניות, אלא שהכניסה למסגרת ולחבויות הללו היא החלטה המסורה לשיקול דעתו של המיזם. במידה שירצה להתפרס על פני אין-ספור מדינות הוא יהיה חייב לקבל על עצמו את כלל החוקים והכללים המשפטיים הכרוכים בכך; לא ירצה להתפרס – לא יקבל על עצמו את החוקים והכללים הללו.

לצמצם סיכונים

אם כך, כיצד ניתן לבסס מבחינה משפטית את התחולה של מערכת משפטית אחת בלבד?

אחת הדרכים להתמודד עם הבעייתיות הכרוכה בהכפפת אתרי אינטרנט לחקיקה הנובעת ממערכות משפט שונות, הינה לכלול בתנאי השימוש של האתר הוראות בדבר הדין החל על האתר ועל מערכות היחסים עם הלקוחות ובדבר סמכות השיפוט (דהיינו, בתי המשפט המוסמכים) על כל סכסוך בין המיזם העסקי המפעיל את אתר האינטרנט לבין הלקוחות. הוראות מסוג שכזה מנסות לקבוע דין אחד בלבד שיחול ולהעניק סמכות שיפוט אקסקלוסיבית לבתי משפט של מדינה מסוימת, על-פי רוב דין וסמכות שיפוט שהינם מוכרים ונוחים למיזם העסקי.

אולם, פתרון זה אינו מושלם ולא תמיד יעניק הגנה מספקת למיזם העסקי המפעיל את אתר האינטרנט. פעמים לא מעטות, כאשר בתי משפט נדרשים להוראות הקובעות פתרון שכזה, בדרך כלל במסגרת הליכים משפטיים שנפתחים נגד המיזם העסקי בבתי משפט במדינות אחרות, נפסק כי אין מקום לכבד את ההוראות הללו. בין משום שהלקוחות לא הבינו את ההוראות האמורות, או שהן לא הובאו לידיעת הלקוחות בצורה נאותה, בין משום שההוראות חוסמות את הגישה לערכאות של הלקוחות ובין משום שזה בלתי סביר, כי מיזם עסקי שפועל באינטרנט אל מול תושבי מדינה מסוימת יימנע מתחולת הדין וסמכות השיפוט של אותה מדינה.

לפיכך, בכדי לייצר מעטפת משפטית ראויה בהקשר של תחולה של מערכות דינים שונות על אתר האינטרנט והמיזם המפעיל אותו, אין להסתמך על תנאי השימוש של האתר בלבד, אלא לבנות מעטפת כוללת שתספק פתרון ראוי בסוגיה זו.

לסיכום, נכון להיום, מיזם עסקי המפעיל אתר אינטרנט, אשר פונה לתושבים של מספר מדינות חייב להיערך משפטית בכדי לצמצם את הסיכון של כפיפות להוראות של מספר מערכות משפט ולסמכות שיפוט של בתי משפט במדינות שונות. בנוסף, על בעל המיזם להיערך באופן נאות מבחינה רגולטורית ומשפטית מקום שבכל זאת תיקבע כפיפות כאמור, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.


הכותב הוא ראש מחלקת אינטרנט במשרד עוה"ד ברנע ושות'.

תגובות

Comments are closed