השראות או לא להיות

השראות או לא להיות

ירקות, פירות ועשבי תיבול משמשים פלטת השראה לעיצוב חדרי המלון ולטקסטורות של החומרים. לה קוט סנט ז’אק – מקום עם טעם

מאת: מאיה גז (צילומים: Serge Detalle, Denis Lorain)
Designer סגנון חיים

בדלתות שנפתחות לאזור בורגון, נסיעה של שעה וכמה דקות מפריז, על גדות נהר, נחה פנינה יפהפייה, La Cפte Saint Jacques בעיירה ז’ואני. המקום הזה, שמלא באמנות ובהיסטוריה, מושך אליו מבקרים מכל העולם, שמגיעים כדי לראות את בתי העץ הצמודים זה לזה אל מול עמק איבון בצרפת.

La Cפte Saint Jacques הוא מוסד תיירות וגסטרונומיה מיתולוגי, מאז 1977, ששייך לאוסף המלונות והמסעדות Relais & Chגteaux. העיצוב האלגנטי משתקף במלכותיות במי הנהר השקטים שלמרגלותיו.

הספרייה, האח ובקבוקי הדיז'סטיף הישנים

בכניסה מוצבים שני סלונים, כיאה לטירה צרפתית מסורתית. האחד – סלון הקיץ, שפתוח לנוף המרהיב, דרכו משתקף נהר איבון; סמוך אליו – סלון החורף, שם אפשר להתכרבל בימים קרים סמוך לאש באח הבוערת, לקרוא את אחד מספרי הבישול הנהדרים שניצבים בספרייה המרשימה והאותנטית, ולטעום את הדיז’סטיפים המפורסמים במקום, ארמניאק בן עשרות שנים (הוותיק ביותר במקום הוא בן 60 שנה).

כל 22 החדרים פונים לנהר איבון והם מעין דירות קטנות ומרווחות, שכל אחת מעוצבת באופן שונה. אח, קורות עץ על התקרה, חלונות כפולים ועתיקים, אמבטיות ענקיות שמשקיפות על הנהר. 15 מהחדרים מעוצבים בהשראת המנות של השף ז’אן-מישל לוראן, ששולט בנעימות על המקום. הירקות, הפירות ועשבי התיבול בהם הוא משתמש, משמשים כפלטת השראה לעיצוב החדרים ולטקסטורות של החומרים. הטונים הם צבעי שוקולד וערמונים בהירים, או ארגמן ושזיף.

המלון מבחוץ

משפחה זה כל הסיפור

    ז'אן-מישל לוראן ורעייתו קארין.
    מנהלים את המקום באלגנטיות מאופקת

המדובר בבית מלון משפחתי. מייסדיו הם סבו וסבתו של ז’אן-מישל לוראן. אביו, מישל לוראן, היה השף, וכיום לוראן ורעייתו קארין, בני הדור השלישי, מנהלים את המקום יחד עם צוות שמתגורר בז’ואני.

הסיפור החל ב-1945, כאשר מארי לוראן, מעצבת אופנה ובשלנית לא רעה, פתחה פנסיון משפחתי בז’ואני במבנה בורגני. הפונדק אימץ את שם הגבעה עליה הוא נשען La Côte Saint Jacques. מישל לוראן, בנה, שנולד ב-1934, הצעיר מבין ארבעת ילדיה, התמחה באפייה ולמד להיות שף. 14 שנה אחרי שאמו פתחה את הפונדק, הוא לקח אותו תחת חסותו ויחד עם אשתו אירחו אורחים במלון ובמסעדה שהגישה אוכל מהמטבח האזורי.

לאחר בניית הכביש המהיר A6 הגיעו למקום אנשים רבים שחיפשו מטבח צרפתי משובח, והמקום הפך למוסד גסטרונומי מוכר. ב-1971 קיבל לוראן את כוכב מישלן הראשון שלו, וחמש שנים מאוחר יותר את הכוכב השני. אשתו הפכה לסומליה ונחשבת עד היום לאחת הנשים הבכירות בעולם היין, ששמור לגברים.

ז’אן-מישל לוראן הבן, הצטרף לאביו במטבח אחרי סטאז’ בכמה מסעדות צרפתיות, ובגיל 27, כשהמסעדה קיבלה את כוכב מישלן השלישי שלה, הפך לשף הצעיר ביותר שזכה בכוכב מישלן שלישי. ייחודו ביצירתיות לצד הכבוד הרב שהוא רוחש לחומרים בהם הוא משתמש. הטעמים של המנות מתמשכים ומתארכים, משולבים בטקסטורות, בצבעים ובניחוחות שפועלים זה לצד זה בצורה מפתיעה.

מנהג "ארוחת ארבע", Goûter, מונהג במקום עם שתייה חמה ופטיסרי מעניין. האפריטיף מוגש סמוך לאח. מנות החתימה של המקום הן וריאציה של תפוחי אדמה עם פטריית כמהין לבנה "אלבה", לובסטר ברוטב קוויאר פטרוסיאן, דג בר מעושן ברוטב שמפניה, וקינוח של טבעת קרמל עומדת ועליה קרם קוקוס, מלווה בטיפות יסמין וסורבה פסיפלורה.

כל המנות מעוצבות בהשראת המלון עצמו, בטקסטורות ובמבנים ארכיטקטוניים מרשימים. המטבח של ז’אן-מישל לוראן הוא וירטואוזי, אמיץ ומלא תעוזה, שומר על רכיבים שמגיעים מבורגון, כמיטב המסורת הצרפתית. הסומלייה שולט על 25,000 בקבוקי יין שנמצאים במקום. אבל בהחלט אפשר להשתכר כאן מבלי ללגום אפילו טיפה.


www.cotesaintjacques.com

תגובות

Comments are closed