נקודות הארה

נקודות הארה

רעיון שנובע מתוך האור - עומד בבסיס עבודותיהם של מעצבים, שכיד הדמיון הטובה והחומרים העומדים לרשותם נותנים דרור ליצירות עם ערך מוסף. ארבעה מעצבי תאורה שופכים אור על עיצוב מייצג חוויה

מאת: יעל אמיר
Designer סגנון חיים

מקוריות היא שם המשחק אצל מעצבי תאורה, שהפכו את חומרי הגלם ושילובם עם האור לעיסוקם המרכזי. תהליך יצירה של גופי תאורה נובע מחיבור אישי של כל אחד מהם למלאכת היד הייחודית, לחקר החומרים, לתגובתם לאור ולנביעת הרעיון כמו בכל תחום יצירתי – אם מתוך השראות גלובליות ואם מתוך התבוננות בחפצים אחרים. לא כל גוף תאורה ניתן למצוא בחנויות ובאולמות התצוגה, ולעתים יש לכתת רגליים ולהגיע למעצב עצמו כדי לראות את פרי יצירתו.

סיפור החיים הזה יכול להיות חלק מתהליך שעובר המעצב, וכשלקוחותיו מגיעים אליו, הם הופכים שותפים לתהליך. מעצב התאורה יובל צור מתאר קשר בלתי אמצעי שנוצר בינו לבין הקונים, המעניק להם ערך מוסף שלא קיים בביקור בחנות. "זה בדיוק כמו לשתות מכוס תעשייתית או מכוס בעבודת יד", מנסה להסביר אפרת זפרן, חצי מצמד "סטודיו מבוע". "עד שאתה לא חווה את נוכחות המוצר בבית, אין לך גורם להשוואה".

לעבודה יש אנרגיה מסוימת שאי אפשר להתעלם ממנה כשהיא בחלל, וכמו שמתאר אביעד פטל, החצי השני של הצמד: "הלקוח מרגיש את הווייב שלנו, מה גם שאנחנו יכולים להיענות לצרכים שלו ולערוך קסטומיזציה לרצונות שלו". וכמובן, אין להתעלם מהאמירה המקורית ומהעידוד ליצירה מקומית, כפי שמוסיף המעצב יריב כץ. הכירו את ארבעת מעצבי התאורה הללו, שמאחורי כל אחד מהם ותק וניסיון אחר בתחום, ולכולם חלום משותף אחד – לא להפסיק ליצור ולהאיר.

[email protected]

צילום: יריב כץ

יריב כץ: מינימליזם סקנדינבי

יריב כץ הוא מעצב תאורה בעץ בסגנון סקנדינבי-צפון אירופאי מינימליסטי ("אבל לא לגמרי מינימליסטי"). הוא בעל תואר שני באמנות ממנצ'סטר פוליטכניק, וגם צלם עיתונות ב"ידיעות אחרונות", המשלב בין שתי העבודות הללו במשרה מלאה כל אחת, לדבריו, וגם מספיק לישון מצוין.

את גוף התאורה הראשון בנה עבור עצמו ונשאב לעשייה. לפני עשור התחיל לעבוד עם בית העיצוב "אלמנטו", כשיצר עבורם מנורת עלים, ומאז שואב השראה ממנורות מתכת, פליז או פלסטיק ומתרגם אותן לפורניר שקוף או אטום. גם את החלקים, את הצירים והמחברים – הוא מייצר בעצמו. "אחרי שראיתי כמה כבדות המנורות שעשויות מעץ מלא, המצאתי שיטה שמאפשרת לבנות שלד קל מסנדוויץ' ואז לעטוף אותו בפורניר מכופף, אבל לא רק", מסביר כץ את טכניקת העבודה שלו.

יריב כץ (צילום: איילת כץ)

מה השתנה בידע ובלמידה שלך מאז העבודה הראשונה?

"כניסת הלדים אפשרה לי לא להתרחק מהעץ, כי המנורות לא מתחממות. בנוסף, אני משתפר טכנית מיום ליום, ולומד המון מסרטים על נגרים יפניים. המנורות שלהם מרובעות ומשעממות, אבל הטכניקה והווירטואוזיות שלהם בעץ מהנה מאוד".

חלק מהאישיות שלך טבוע במוצר?

"אם כן, זה לא במודע. אני עושה רק דברים שאני אוהב ומוצאים חן בעיניי, ומרגיש שכל עבודה מייצגת אותי ואני מזדהה איתה".

יש חלום שהיית רוצה להגשים?

"אני על רצף של התקדמות ועדיין לא הגעתי למיצוי, אבל שימשיך כך".


מנורת שפריץ (צילום: עידו אדן)                                 |                                 מנורת נעצים (צילום: דור מלכה)

יובל צור: השפריץ כמוטיב מאיר

אחרי שנים של עיצוב תפאורות לקולנוע ולטלוויזיה, מעט נגרות וקצת כתיבה, התחיל יובל צור ללמוד עיצוב מוצר ב"שנקר", והבין כי שם מקומו. בתחילה עבד כשוליה בתחום התאורה, ותוך כדי כך גילה את התחום שהוא אוהב. מאז הוא פועל בסטודיו עצמאי ברחוב אילת ביפו, "יובל צור תאורה", בו הוא מייצר גופים בסגנון עכשווי. "בשונה מקולנוע, בו כל רעיון מצריך צוות גדול וזמן ארוך לביצוע, בבית מלאכה משלי אני מייצר את הדברים לבדי ומוצא את עצמי כל יום בעולם אחר, עם חומרים שונים וטכניקות ייצור אחרות", מספר צור. החומרים שאיתם הוא עובד נעים בין פליז, עץ, גומי, אלומיניום, פלדה, פולימרים ושפריץ. "השפריץ, מה שניסו במשך שנים להוריד מהקירות, הפך אצלי לגופי תאורה", הוא מספר על טכניקת ההתזה שבה הוא מייצר גופים שנראים כמו קוטג' בצבעוניות משתנה.

העבודה הראשונה שיצר הייתה סדרה של גופי תאורה מחומר פלסטי, עליו נעץ בסבלנות רבה מאות נעצים. מאז ועד העבודה האחרונה שלו, סדרת גופים בהשראת עולם הירידים והקרקס, השתכללה תשומת הלב שלו לפרטים ולפונקציונליות הנדרשת מגוף תאורה. "אני עוסק פחות בקראפט ביתי ומייחס לגוף רמת גימור של מוצר מדף, ולא כאלתור דל אמצעים".

יובל צור (צילום: דור מלכה)

גם האישיות שלך נכנסת לתוך המוצר?

"האישיות אולי לא, אבל אפשר לראות בתוכו את ההשראות ואת העולמות שלי".

יש לך חלום שאתה רוצה להגשים?

"ליצור יותר דברים שלי עם פחות אילוצים, למרות שגם אלה ממקדים אותי בתהליך, וגם ליצור במקומות אחרים בעולם, בתרבות אחרת ובסביבה שונה".


Vibia Rhythm, אדריכלות: פיצו קדם (צילום: עמית גירון)

אריק לוי: הקסם במגע עם האור

    אריק לוי (צילום:
    Daniele de Carolis)

יצירתיות היא שריר בלתי נשלט, סבור המעצב הרב-תחומי אריק לוי, שנמצא בזירת העיצוב כשני עשורים. לוי, שלמד אמנות ועיצוב מוצר ופועל מאירופה, מייצר בגופי התאורה שלו ובכלל בפועלו, חוויה ולאו דווקא צורה. "היו לי שלושה בתי ספר מדהימים – האמנות, מרכז האמנות באירופה, שהוא סניף של מרכז האמנות בפסדינה, קליפורניה, והחיים עצמם. למדתי שצורה וחוויה עובדים יחד, אבל הקסם שבחומר והאיכויות הנגלות בו כשהוא בא במגע עם אור, עולה על התשוקה ליצור צורה חדשה", הוא מסביר. לוי מגדיר "רגשות" ו"בינה" כחומרי הגלם שלו, והם אלה שמוליכים אותו אל החומר הפיזי בסופו של תהליך.

את נקודת ההתחלה שלו בעיצוב מסמן לוי בלימודי העיצוב הגרפי ועיצוב המוצר, באמצע שנות ה-80, מה שפיתח אצלו יכולות לצלול פנימה ולחקור את עבודת האמנות שלו. "יחד עם זאת, סביר להניח שהתחלתי עוד קודם לכן, ולא קראתי לזה 'עבודת עיצוב' אלא פשוט יצירה של פתרונות לצרכים יומיומיים". עבודתו האחרונה, קופסאות תאורה ומקלות היוצרים מבנה ארכיטקטוני, הוצגה בתערוכת העיצוב במילאנו, בשיתוף חברת Vibia העולמית, איתה הוא משתף פעולה כבר שמונה שנים. "יום שבו אני לא לומד משהו חדש, הוא יום עצוב עבורי", אומר לוי, "ידע מקביל לשכבות של ניסיון חיים והתנסויות, שאותן אפשר לצבור רק על ידי שאלת שאלות וחיפוש אחר תשובות".

היית מגדיר את העבודות שלך כתואמות סגנון מסוים?

"סגנון איננו דבר שמעניין אותי".

יש חלום שהיית רוצה להגשים?

"להמשיך לחלום".


  מנורת גראפה של "מבוע" במלון רוטשילד
  (צילום: אביעד פטל. לחצו להגדלה)

סטודיו מבוע: טכניקות תפירה מסורתיות

אביעד פטל ואפרת זפרן, מעצב תעשייתי וקדרית, הם בעלי סטודיו לגופי תאורה דקורטיביים. פורניר, עץ וקרמיקה הם השחקנים המרכזיים בעיצוביהם, בשילוב מתכת ופליז. שניהם מגיעים מתחום הקראפט – עובדים בטכניקות מסורתיות של תפירה ואובניים, ויוצרים גופי תאורה בעלי צורות גיאומטריות פשוטות, מינימליסטיות ונקיות, שבהן משתקפים משחקי אור.

"אביעד כבר כמה שנים בתחום, ואני הצטרפתי אליו בשנתיים האחרונות, כדי לייצר יחד גופי תאורה", מספרת זפרן, בוגרת עיצוב קרמי בבצלאל. השניים נפגשו לראשונה לפני כארבע שנים, כשהגופים שלו והכלים שלה עיטרו את מלון רוטשילד בתל אביב. בעל המלון דאג לחבר ביניהם, ומקץ שנתיים, כשאביעד חיפש שת"פ עם קרמיקאית, פנה אליה. שיתוף הפעולה העסקי הוליד שיתוף פעולה גם בחיים האישיים, והיום הם גם הורים לילדה.

 

אביעד פטל ואפרת זפרן, "מבוע" (צילום: נועה סלע)

על מה אתם עובדים כרגע?

"על גופים שמשלבים קרמיקה וזכוכית, ומחפשים את הקו הבא שלנו ביחד".

מה השתנה בידע ובלמידה שלכם מאז המפגש הראשון ועד היום?

אפרת: "בהתחלה לא ידענו איך החומר הקרמי יתקבל, והיום, אחרי שראינו שהחומר עובד, אנחנו מעזים וחופשיים יותר". אביעד: "התחושה היא שאנחנו כבר יכולים לקחת את הצורניות של הגופים צעד אחד קדימה".

האם חלקים מהאישיות שלכם נכנסים לתוך המוצר?

"בהחלט כן, ואני מודה שמאוד נעים לעמוד מול פרויקטים ולראות בהם את הפשטות והניקיון לצד השקט, העדינות וההרמוניה שמשקפת אותנו".

יש חלום שתרצו להגשים?

אביעד: "להיות נגישים יותר לקהל, שיכירו ויבינו שאפשר ליצור איתנו", ואפרת מוסיפה: "להמשיך להתחדש, לגדול ולגלות את עצמנו דרך החומר ולהפיץ את אורנו בחללים, בבתים ובמרחבים עם נגיעה שנעשית באהבה ומתוך תשוקה".

תגובות

Comments are closed