קנבס אנושי

קנבס אנושי

הצרפתייה מיריי פורט, ORLAN בשם החדש שהעניקה לעצמה, בחרה להפוך את גופה למרחב האומנותי שעליו היא מציגה את יצירותיה - יצירות משתנות וגם כאלה שמשנות באמצעות ניתוחים פלסטיים את דמותה. אמנות פלסטית – הדור הבא

מאת: מאיה גז (צילום: באדיבות ORLAN)
סגנון חיים שמנת

מיריי פורט לא תענה לכם אם תפנו אליה בשמה, אלא בשם החדש שהמציאה לעצמה: ORLAN. האמנית הצרפתייה בת ה-71, שנולדה בחבל הלואר ועובדת בפריז, ניו יורק ולוס אנג'לס, ידועה ברחבי העולם כאמנית שמשתמשת בגופה כקנבס אמנותי. את שמה היא מקפידה שיכתבו אך ורק באותיות גדולות ORLAN. ומדוע שינתה את שמה? "כי לשנות את שמך, זה כמו להמציא את עצמך מחדש", היא מסבירה.

אחרי שעברה סדרת טיפולי פסיכואנליזה וגילתה שבטעות חתמה על אחד הצ'קים בשם "מוות" (morte), רצתה לשמור על הצליל "OR" (שמשמעותו בצרפתית "זהב". מ"ג) ואז הוסיפה לו את הסיומת LAN. שינוי השם הביא עמו גם שינוי אישיותי מסוים. ORLAN לא אומרת עוד "אני היא.." אלא "אני הם…", מה שמסביר אולי מדוע חלק מעבודתה נובע מחיפוש אחר זהות חדשה. והחיפוש הזה כולל לא מעט ניתוחים פלסטיים שעברה, ניתוחים בלתי שגרתיים, שהעניקו לה מראה ייחודי ממנו לא ניתן להתעלם.

     שימוש באנטומיה האנושית כחומר אמנותי

מראה חייזרי

במשך כל חייה לא עברה פורט ניתוחים פלסטיים, עד לשנים 1990–1993, בהן הפכו אלה חלק מהאמנות שלה כהופעות. כך, כל האמנות שעשתה בעקבות הניתוחים נובעת מהתייחסויות שאינן מערביות, בין השאר אפריקאיות פרה-קולומביאניות ואינדיאניות- אמריקאיות.

גם אם לצופים בה נדמה שהיא מקריבה את עצמה, את גופה, את חייה ואת נפשה לטובת האמנות, ORLAN מפתיעה כשהיא מצהירה שתמיד סירבה להיות חלק מאסכולה מזוכיסטית של "גוף-סבל" וחגגה את חושניות גופה במסגרת אסכולת "גוף התענוגות".

"במהלך הניתוחים-הופעות הפלסטיים, ההסכם הראשון עם המנתח היה שלא אסבול במהלך ואחרי הניתוח", היא מספרת.

כדי לא לענות על מודל היופי הקלאסי, כללו אותן הופעות-ניתוחים הכנסת שתלים לעצמות החיים ולמצח.

"רציתי להביא משהו שונה", היא מסבירה, ומבהירה שמטרתה הייתה להעניק לעצמה פנים חדשות שלה עצמה, תוך פירוק והרכבה. היום גורם המראה החייזרי והייחודי שלה לרבים לעצור אותה ברחוב ולבקש סלפי וחתימה ולומר לה מילות הערצה, כך היא מספרת.

במרכז היצירה האמנותית שלך עומדת דמות האישה. את מפרקת ובונה אותה מחדש והופכת אותה להיברידית. מה עמדתך לגבי נשים שעוברות ניתוחים פלסטיים ומשנות את המראה שלהן?

"אני לא נגד כירורגיה פלסטית, מאחר שזו טכניקה בת-זמננו. לעומת זאת, אני לא מסכימה, רוב הזמן, עם מה שעושים במסגרת הכירורגיה הפלסטית – הסכמה לסטריאוטיפים ולמודלים שמייעדים לנו, הנשים.

"נשים חייבות לדעת להשתמש בגופן לנוחותן, בין אם מדובר בהפלה ובין אם מדובר בכירורגיה אסתטית, ולא להפוך לשקופות בעיני האחרים. רק הן אמורות להחליט. זה אחד האמצעים כדי להרגיש טוב עם הגוף שלך ולהשתלב בחברה".

את משתמשת בעצמך, בגוף שלך, כחומר אמנותי. מה מסתתר מאחורי הקונספט הייחודי הזה בו האמנית עצמה הופכת להיות היצירה האמנותית שלה?

"התחלתי את הקריירה האמנותית שלי בציור, פיסול ומאוחר יותר עשיתי הרבה צילום ופרפורמנס, בהם סדרה שכותרתה 'גוף-פסל'. עשיתי גם יצירות בשם 'ניסיון לצאת מהמסגרת', ואת זה ניסיתי לעשות כל חיי. הגוף הוא עניין פוליטי. הפרטי הוא פוליטי ולעבוד עם הגוף שלי ולייצר אימג'ים שונים מסטריאוטיפ רגיל – זו דרך טובה לחקור את החברה שלנו ואת הפנומנות בחברה שמקושרות לגוף".

אבל לא עולה בך לפעמים התחושה שאת מקריבה את עצמך כדי להילחם בסטנדרטים של היופי והכירורגיה הפלסטית?

"שמתי במרכז דימוי של הגוף ושל הפנים שלי, שאהבתי מאוד, מבלי להקריב את עצמי. כל אחת מיצירות האמנות שלי נועדה לומר כמה דברים שנראים לי הכרחיים וחשובים לחברה שלנו".

ORLAN כיום

מושג היופי

בשלוש השנים בהן נותחה, הפך חדר הניתוח להיות הסטודיו שלה. "היה צורך לשנות אותו למקום צבעוני ומלא הומור. את המקום, עם מראה המוות של חדר הניתוח, הפכתי למקום של מופע וחיים. רציתי לצלם סרט, קטעי וידיאו ותמונות מההופעות הניתוחיות הללו. כל ניתוח הורכב מטקסט פסיכואנליטי, ספרותי ופילוסופי".

תנועות פמיניסטיות ברחבי העולם יצאו נגדה ונגד עבודותיה, בטענה שהיא מעודדת ניתוחים פלסטיים כחלק משעבוד נשים למזבח היופי, שמוכתב על ידי גברים. ORLAN לא מגדירה עצמה כפמיניסטית אלא כניאו-פמיניסטית, פוסט-פמיניסטית ואלטר-פמיניסטית, תוך שהיא יוצרת היברידיות עם האלטר-אגו הפרוידיאני. "אני מאמינה שאפליה מינית, מאצ'ואיזם ומיזוגיניה צובעים את כל הדתות, את כל צבעי העור ואת כל המדינות בדרגות שונות", היא אומרת.

ומהי תפיסת היופי שלך?

"היופי הוא שאלה של אידיאולוגיה שלטת. הדיקטטורים של היופי משתנים לפי אזורים גיאוגרפיים ורגעי ההיסטוריה שלהם. לדוגמה, יצרתי יצירת אמנות שמורכבת מתמונות אתנוגרפיות של התמונות הראשונות בהן הלכנו לצלם את 'האחר'. יצירה שיצרתי כהיברידית בה נוצרת תמונה שלי כאשה שחורת עור שעונדת פירסינג ענקי, ושמרוצה מהמראה שלה ובטוחה בכוחות הפיתוי שלה. משום שבשבט שלה בתקופה הזאת, ככל שהפירסינג היו גדולים יותר, כך הנשים יכלו לפתות יותר את הגברים. כיום, אם אנחנו רוצות לענוד פירסינג, נהפוך למפלצות לא נחשקות".

מרכז פומפידו בפריז, בעיצוב מחודש של ORLAN

איך את צופה שמושג היופי יתפתח בשנים הבאות, בהתחשב בטכנולוגיה ובאפשרויות הכירורגיות שנועדו להפוך את הנשים ל"יפות יותר"?

"אני לא יודעת מה זה אומר להפוך ליותר ויותר יפה. יש סרט שהכותרת שלו מוצאת חן בעיניי מאוד 'יפה מדי בשבילי'. קשר אנושי לא מוגדר רק על מראה. להיות יפה, בעיניי, זה גם להיות חזקה יותר, אינטליגנטית יותר, מבריקה יותר, נחמדה יותר מהממוצע".

  השפעות נוצריות תוך מחקר
  תרבויות וחברות שונות

ORLAN נולדה אמנית ועסקה בכך מאז ומתמיד, בין השאר כחברת ועד במוזיאון לאמנות מודרנית בפריז Palais de Tokyo וכמרצה באקדמיה לאמנות בצרפת.

בתחילת דרכה הייתה אמנית מורדת, ועם הזמן הרכיבה לעצמה מסלול משלה, שכלל עבודות העושות שימוש בגופה שלה עצמה כדי להביע את האג'נדה האמנותית אותה היא רוצה לחלוק.

היא לא קיבלה חינוך דתי מהוריה האנרכיסטים ועמדתה בעניין זה לא ברורה, אבל את עבודתה היא מגדירה כנובעת מהתרבות הנוצרית.

העבודה שלך היא פוליטית במובנים של הקשרים חברתיים ודתיים. את מקבלת תגובות קיצוניות?

"תגובות הקהל תמיד מאוד מגוונות, ובפעמים אחדות אלימות ממש ומתנגדות ליצירות שלי".

את חשה שהמנטרה האמנותית שלך שינתה את דעת הציבור והשפיעה מבחינה חברתית ופוליטית?

"כן. אני מרגישה שמספר האנשים שמזהים אותי ברחוב, מציגים לי שאלות, רוצים להצטלם איתי או לומר לי שנתתי להם הרבה חומר למחשבה – רק עולה. ייתכן שגרמתי לכמה דעות להשתנות, ובהן דעות קדומות. משעשע אותי מאוד לראות התנהגות של צעירים, בעיקר יפנים, שכדי להשתעשע הזריקו לעצמם סרום פיזיולוגי לפנים בצורה כזאת שייווצר בהן גוש ענקי שעליו יוכלו ללחוץ וללחוץ ולהפוך את עצמם במשך 12 שעות ל'מכוערים' תוך שהם צוחקים על הפנים החדשות שיצרו לעצמם".

ותהליך היצירה שלך – ספונטני או מחושב היטב?

"כל היצירות שלי הן תוצר של חשיבה. לעתים קרובות הן נובעות מקריאת טקסט מסוים או מפנומנה חברתית שאני מבקשת לחקור".

חיפוש אחר ה-ORLANOIDE. הרובוט שיצרה ORLAN מדמותה

מה הפרויקט הבא?

"לאחרונה סיימתי ליצור רובוט, ORLANOÏDE, עירוב של בינה מלאכותית עם בינה קולקטיבית וחברתית, עם גנרטור של טקסט וגנרטור של תנועות. הרובוט האנושי הזה, שדומה לי מאוד, חוקר את החדשות הטכנולוגיות ואת השאיפה שלהן להגדיר מחדש את הגוף האנושי, כפי שהצלחתי לעשות עם הגוף שלי. הרובוט רוקד, מדבר, ושר בקולי שלי. ביקשתי מאנשים רבים ומוכרים להשתתף בהרכבת הבינה שלו תוך שחשבתי על השאלות שאוכל להציג בפניו ושה-ORLANOÏDE יוכל להציג בפני".


ד"ר מאיה גז, בוגרת הסורבון שבפריז, היא מומחית לתרבות צרפת, מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב ובמכללת הדסה בירושלים.

תגובות