הטור שפותח: חופשה נעימה?

הטור שפותח: חופשה נעימה?

מאת: אלון אופיר
סגנון חיים שמנת

לפני כחודשיים, בשעה שבע וחצי בבוקר, התעוררתי במיטתי כרגיל, סובבתי את הראש לכיוון השעה, ונשימת בהלה קצרצרה ואפקטיבית רמזה: "אני כנראה מאחר לעבודה. צריך לקום ולהתחיל את היום". הזדקפתי ביעילות במיטה, ואז, במהירות הבזק הגיעה לתודעתי התובנה שאני בחופשה!

אין שום סדר יום, ובעצם גם מחר לא… ובשבוע הבא… "איזהו חכם? הרואה את הנולד". ואני, חכם שכמוני, ארגנתי לעצמי רווח קטן בין פרויקטים, כדי לאפשר לעצמי חופשה. שלא במתכוון, הרווח הזה התנפח לכדי שלושה חודשים. אחרי חודשים רבים מאוד של עבודה יומיומית הגיע הזמן לפרגן לעצמי את זה. חופשה.
מסיבות רבות ומסובכות, אינני אוהב לטוס לחו"ל. זה תמיד מותיר חור בבנק של שנה בערך, ותמיד אחרי שחוזרים צריך לנוח מהחופשה. מכיוון שאין לי רישיון נהיגה, טיול ספונטני לצימר בצפון אינו ספונטני לעולם, ודורש ממני הפקות מתישות לא פחות. לכן האופציה האידיאלית, המושלמת והנכספת היא להישאר בבית. ליהנות מהגינה ושלל התחביבים שהקפתי את עצמי בהם בביתי (ויש הרבה כאלה).

בימים הבאים חקרתי את הבית, גיליתי מלא סידורים רציניים שצריך לעשות, והנה הזמן לעשות אותם. בשבוע אחר כך, עשיתי "מבחני כניסה" לסדרות הטלוויזיה המעולות שאני כבר מת לראות במחשב. בשבוע אחר כך כבר סיימתי את הסדרה היחידה שעברה את המבחן והייתה ראויה לצפייה מבחינתי.

כך עבר חודש.

בחודש השני ראיתי שהמשימות בבית לא בוצעו.

הבנתי שאני לא רגיל לחיות עם עצמי. אני לא מכיר את עצמי כשאני לבד וללא משימות לעשות.

התחלתי לחשוב שאני עצלן (והרי הסיבה שבגללה בכלל ארגנתי לי חופשה מוכיחה בדיוק להיפך…), ואז נכנעתי והבנתי שאני מתבטל. מלשון בטלה. אי-עשייה. והבטלה הזאת מתישה אותי באופן כזה שאני לא יודע איך יעבור החודש השלישי. אולי פתאום יתגלה בי חשק פתאומי לעשות משהו שיכניס בי רוח חדשה של יצירה? ואז נרגעתי. הבנתי שבסוף החודש השלישי באמת צפוי לי משהו כזה.

אני מקווה שהחופשה הזאת לא תתיש אותי לגמרי, כי אני מת לנוח ממנה בעבודה…


אלון אופיר, שחקן ובמאי

תגובות