תם ולא מושלם

תם ולא מושלם

שטיח מוכתם, משטחים משובצים כתמי חלודה, חפצים א-סימטריים ועוד אלמנטים עיצוביים - מייצגים את מגמת הוואבי סאבי, הדוגלת בפשטות וברעיון ששום דבר אינו גמור. היום, כשעולם העיצוב מאמץ לחיקו את הטרנד, ניתן בהחלט לקבוע שהלא מושלם הוא המושלם החדש

מאת: יעל אמיר
Designer סגנון חיים

יהיו שיקראו לזה השלמות שבחוסר השלמות, יש שיאמרו שכך מכניסים את הטבע הביתה, והציניקנים יפסקו שכך מחלצים את היופי מתוך הכיעור. אבל לגבי עובדה אחת לפחות אין עוררין: השיופים, השפשופים, הקילופים, החימצונים, השריטות ואי-הדיוקים שפוגשים על כל צעד ושעל בעולם האדריכלות והעיצוב הם עובדה קיימת, מקובלת ואהודה. יש לתופעה אפילו שם להתבסס עליה – וואבי סאבי, פילוסופיה יפנית עתיקה, הדוגלת בערכים אסתטיים של א-סימטריה, צניעות והערכה של יושר תמים וטבעי, סגנון חיים אותנטי, פשוט וקרוב לטבע, ומכירה בכך ששום דבר אינו נמשך לנצח, אינו גמור ואינו מושלם. אם וואבי פירושו שקט או פשטות כפרית, ו-סאבי הוא יופי שמגיע עם הגיל, ברור אם כן מדוע נוהרים כולם אל השלווה והמרגוע בים הסוער והכאוטי של החיים.

טוויסט בחלל

  מראה חלוד ומיושן. שטיח:
  "יש מאין" (צילום: Paulina
  Arcklin. לחצו להגדלה)

העולם המערבי אימץ לחיקו את סממני הפילוסופיה, עם העיקרון המוביל של להיות מוקפים בעצמים טבעיים ומשתנים, החל מאגרטל סדוק ועד חומרים המחקים את התהליך הטבעי, כדי לעזור לנו לברוח מהלחצים ולהתחבר לעולם האמיתי.

ויש בכך היגיון, משום שהסדקים והשריטות מסמלים באופן כלשהו את העבר ואת ההיסטוריה, וכל ספת עור מהוהה, גוף תאורה חלוד או כיסא שמתחת לצבעו מתגלים עקבות עץ מקורי – מקנים תחושה של חיים ושייכות.

גם עבודות מעשה ידי אדם ולא מכונה, כמו שטיחים, שמיכות, כיסויים וכריות, ידגישו את מלאכת היד, שאינה תמיד מדויקת אך אותנטית; וגוונים טבעיים של אדמה בקירות, ברצפה ובמרחב בכללותו – יועדפו על כל מה שנוגד את אמא אדמה. כל מה שכביכול "נתלש" מבחוץ או מהעבר, עם כל הפגעים והפגמים הנוצרים בצורה הכי טבעית, יתאים לכל סגנון עיצובי ויוסיף טוויסט לחלל.

כתמי קפה, לדוגמה, שמנסים להסתיר מהשטיח, לא יהיו מקור לדאגה על שטיח ארוג בעבודת יד של Rug Republic ("פנטהאוז בייסיק"), שעשוי מחומרים ממוחזרים והמראה שלו מוכתם, לא גמור וחופשי.

מראה משוחרר דומה יש לקולקציית השטיחים Mangas ("שרוולים") של המעצבת פטרישיה אורקיולה, שנוצרו בסריגת טלאים וארוגים מצמר בטקסטורות שונות ולא אחידות, המתחברות ביניהן לשטיח אחד השונה ממשנהו בגוונים ובצורה. הקולקציה מגלה זווית ראייה חדשה, צבעונית וייחודית בתחום השטיחים, וטכניקת הסריגה משדרת חמימות ונינוחות כשל סוודר ישן ואהוב. בחירת המרקמים, הצבעים והשילוב ביניהם משדרים נוכחות ביתית, שגם זיכתה את אורקיולה בפרסי עיצוב בינלאומיים על מקוריות וחדשנות.

כיור של המותג Antoniolupi, HeziBank (צילום: סטודיו לופי)

כשסימני הזמן ניכרים

כדי להתאים את עצמם לאותו הלך רוח, החלו חברות ומותגים לדמות את התהליכים הטבעיים, ובאופן מכוון רקחו מוצרים כביכול הרוסים. "אי-השלמות מבטא סוג של ניקיון עיצובי בחלל", טוענת מעצבת הפנים שרון ארמר מחברת "חלמיש", "דווקא כשנדמה שהכל מאוד מושלם ומדויק, משהו חסר בתוצאה, והחספוס שבא לידי ביטוי בריצוף, בחיפוי או בדרך אחרת, מוסיף שיק וקריצה עיצובית".

כיור שיצר המעצב Paolo Ulian למותג Antoniolupi, עונה להגדרה הזאת ומוסיף לו אלמנט אמנותי. הכיור, בשם INTROVERSO, נחבא בין שכבות שיש, כמו לבה מרכזית בעלת קווי מתאר קלאסיים, וממנה מרחפים פלחים אופקיים של שיש. המעצב בחר להכות בפטיש על השכבות של לוחות האבן המלוטשות, ולפרק אותן במרץ בלי לדעת מה תהיה התוצאה הסופית – מה שיוצר כיור שימושי ופיסולי גם יחד. גם בקולקציית "ארכיאולוגיה", שעוצבה על ידי האמן FRANCO GUERZONI עבור חברת cedit, מתקיימים מוטיבים אמנותיים, שכן היא מכילה תערובת של סימנים היסטוריים שונים המיושמים בלוחות קרמיקה עם פיגמנטים צפופים, אבקות צבע וחומרים גיריים המזכירים יצירת פרסקו.

אריחי ארכיאולוגיה של cedit. ויה ארקדיה (צילום: ceditpr)

גם במשטחי העבודה ניכרים סימני הזמן הישנים-חדשים. למשטחי דקטון Trilium Dekton של קוסנטינו טקסטורה ויזואליות של ברזל חלוד ושימוש נרחב בחומרים ממוחזרים מתהליך הייצור. למשטחים גוני חום, אפור ושחור בהשראת תהליך האייג'ינג שעוברות מתכות ההופכות לחלודה, והגימור המטאלי שלהם לא פוגע במגע העדין כשמעבירים עליהם את היד. בדומה לכך, אוסף משטחי Industrial של דקטון מאופיינים במראה עירוני-אורבני מחוספס, המושפע מתהליכי חמצון ושחיקה טבעיים הפועלים על המתכות והבטון. האוסף, שעוצב על ידי Daniel Germani במראה בטון, נותן את הכבוד להיעדר השלמות ומפנה את הזרקור לעושר ולעומק של תהליכים אורגניים טבעיים.

ארטן בטונדה, סטודיו המתמחה בפיתוח חומרים ומוצרים שמורכבים מבטון מוחלק, במבוק או עץ ממוחזר, חתום על לוחות בטון צרוב, הנוצרים בעזרת חומצות מיוחדות שגורמות לבטון לשנות את גווניו ולקבל מראה ואופי פראי, חי ובלתי צפוי. הלוחות מתחברים לקירות כחיפויים ומיועדים לאזורי פנים וחוץ ואף לחללים רטובים, לאחר שהם נמרחים בסילר המגן מפני שחיקה והכתמה.

לוחות בטון צרוב בחומצה שחורה, ארטן בטונדה. אדריכלות: עינת שחורי (צילום: עמית גושר)

סידור ג'ונגלי במרחב

בתרבות המערבית מוכרים לנו סגנונות הראסטיק, הווינטג' והתעשייתי, שחוסר השלמות הוא מוטיב מרכזי בהם. "פרטי עיצוב לא מושלמים ומשופשפים תופסים את קדמת הבמה בסצנת העיצוב העולמית והמקומית, משום שלרבים נמאס מסגנון העיצוב האחיד והפלקטי", טוענת שירלי דן, בעלת המשרד "דן אדריכלים". לדבריה, החיפוש מתמקד בדרכים יצירתיות להוסיף רבדים שונים ועניין בחלל. לצד פריטי עץ שעוברים עיבוד ושיוף, בולטים פריטים עשויים מתכות, שעברו תהליכים מלאכותיים של הברשה ושפשוף, או כאלה שהתיישנו באופן טבעי ומוסיפים ממד אותנטי.

המעצב סאלח עלי ח'ליל הצליח לשלב מראה ראסטיק בחלל סקנדינבי, כשעיצב את חנות הפרחים Doma flower boutique בסח'נין. הוא חיפש משמעות הפוכה לחנויות פרחים, המתאפיינות בסידור "ג'ונגלי" המפוזר במרחב, ובחר מראה לבן ונקי שבו יודגש הטבעי על ידי קיר בריקים במראה מקולף, שטויח ונצבע. "מבחינתי, הראסטיק מתחבר לפשטות, ולכן יצרנו תחושה של משהו שאינו גמור עד הסוף, כמו עמוד הבטון בחלל או האריחים המשושים על הרצפה, שאפילו חשבנו לוותר על הרובה ביניהם כדי לאפשר למשהו טבעי לצמוח ביניהם, כמו הצמיחה הטבעית של הפרחים".

עיצוב: סאלח עלי ח'ליל (צילום: יואב פלד)

את החן בפריטים הישנים מוצאת מעצבת הפנים דנה שבדרון, כשמתלווה אליהם חידוש של אלמנטים עכשוויים כמו צביעה, החלפת ידיות או ריפוד. שבדרון שילבה במטבח בעיצובה משטח נירוסטה תעשייתי- וינטג' BARAZZA, של חברת "תותחני", המיוצר במקור כשרוט ואינו מבריק וחדש, ובכך שומר על האותנטיות של הפריט גם בחלל שעוצב מחדש (ראו תמונה בראש העמוד). "בהרבה מהחללים המעוצבים כיום ניתן לראות אלמנטים תעשייתיים שנכנסו לאופנה לצד פריטי וינטג' ישנים שחודשו. יש משהו נעים ומאוזן בשילוב של העבר עם ההווה, פעם והיום, אז ועכשיו, כי זה מזכיר לנו איפה היינו והיכן אנחנו עכשיו".

מראה וינטג' יש למוצרי העץ הטבעי של "תומיק", שנצבעים בצביעת ראסטיק מיושנת ושומרים על מראה שאבי שיק ישן ומהוה, שאינו מעובד, כמחווה לטבע ולמקורות. הסגנון משדר סוג של בלגן ונותן תחושה של חיות, כאילו אנשים מתגוררים בבית ונהנים ממנו. "אי-הסדר ממחיש שכאן מותר לזוז ולא הכל חייב להיות מדוקדק ומושלם", אומרת בעלת המותג, תמר בולה ליברמן. "מדהים כמה יופי ואופי ניתן לצקת אל תוך פריט עיצובי שהוא לא בהכרח מעץ חדש אלא דווקא מעץ משומש. הפריטים האלה מכניסים לבית את השקט של הטבע תוך שמירה על קו עיצובי וינטג'י כפרי ונינוח. המראה הלא מושלם הופך את הפריט למיוחד ושונה ומוסיף לבית עומק וממד נוסטלגי".

עבודות יד זוכות לפרגון גלובלי וערכן משתמר ככל שעובר הזמן. "כל הרעיון של עבודת יד הוא שכל פריט שונה קצת מהאחר ובכך יחיד ומיוחד כמו כל אחד מאיתנו", אומרת אילנית דה-פריז, מהבעלים של "גלוריה מונדי", על פריטים כמו ואזה או כפות מקרמיקה, שלא התיימרו להיות מושלמות. "הפריטים האלה מלאי אופי וקסם אישי. הוואזה מזכירה קצת עבודה ילדותית, כאילו ילד עשה אותה בטבעיות ובקווים זורמים יחד, לא תכנן וככה יצא".

התפיסה הצורנית שמתקבלת אם עושים זאת נכון, יכולה להיות מעוררת השראה, מסכמת שירלי דן. "אולם כמו בכל דבר בתחום העיצוב והתכנון, גם כאן צריך לשמור על איזון ולשלב את הפריטים בצורה מושכלת ומידתית, על מנת לא להעמיס".


[email protected]

תגובות

Comments are closed