מבט של הרופא

מבט של הרופא

הרופא, המטופל והתקשורת שביניהם. תקרת הזכוכית של השפעת הרופא על סביבתו

מאת: ד"ר אורן תבור, רופא בכיר בחדר מיון ילדים, בית החולים דנה דואק
במרכז העניינים בריאות ורפואה
בקמפיין תקשורתי להעלאת המודעות לסכנות מאופניים חשמליים. ד"ר אורן תבור, פרופ' משה סלעי, פרופ' פיני הלפרן וד"ר דרור עובדיה

בקמפיין תקשורתי להעלאת המודעות לסכנות מאופניים חשמליים. ד"ר אורן תבור, פרופ' משה סלעי, פרופ' פיני הלפרן וד"ר דרור עובדיה

 

כמו רבים מחבריי, אף פעם לא הייתי חסיד גדול של הקשר בין רופא לתקשורת. פעמים רבות מדי ראיתי איך התקשורת ממהרת להשמיץ ולהלבין פניו של רופא ברבים, לעתים על לא עוול בכפו ופעמים רבות על בסיס פרשנות של עיתונאי זה או אחר, המתבסס על ידע רפואי שניתן לו על ידי החולה המתלונן בלבד. לכן הופתעתי מהשתלשלות האירועים שהביאה למאמר זה.

מעצם הגדרתו, המלר"ד הוא הגוף הראשון שמרכז אירועים רפואיים הקורים מחוץ לבית החולים. אחד מהשינויים שזיהינו בשנים האחרונות הוא עלייה רצופה בשכיחות התאונות של האופניים החשמליים. עד לפני שנים ספורות לא היה כלי רכב שכזה בארץ ובעולם, וכיום מספרם בארץ מוערך במעל 100,000!! חדירתם המהירה לשוק, השיגה את המחוקק, ובעקבותיו את האוכף, בכל ניסיון להעריך כיצד יש להתמודד בצורה מושכלת עם אמצעי התחבורה החדש. מאות ילדים בשנה החלו להופיע במלר"ד כקורבנות של המכשיר החדש, חלקם כרוכבים וחלקם כהולכי רגל תמימים. אופי הפציעות הלך והחמיר. המצב האבסורדי זעק חמס, והחלטנו לנסות להעלות את הנושא לתודעה הציבורית. לאחר אשפוז של ילד בן 11 בטיפול נמרץ, פנינו אל דובר בית החולים בניסיון לעניין את התקשורת בנושא. תגובת הדובר הייתה חיובית ביותר, ותוך מספר שעות כבר הגיע סיפורו של הילד לאמצעי התקשורת, יחד עם ניסיון להעברת מסר שלנו בדבר אחריות ההורים לאכיפה.

פרסום הדברים באמצעי התקשורת הפעיל לחץ על המחוקק, שיזם ועדה בכנסת בכדי לדון בנושא. הישיבה, הגם שהייתה עניינית, לא הביאה לתוצאות בשטח.

בשלב הבא, לאחר המשך ריבוי המקרים, הגיעה היוזמה מהדוברות ליצירת קמפיין של ביה"ח בנושא. הקמפיין כלל הזמנה של כל אמצעי התקשורת לחדר טראומה, בכדי להביע בפניהם את מחאת הרופאים מהשטח. התגובות לקמפיין היו מפתיעות.

ושוב התקשורת אשמה?

כל אמצעי התקשורת בארץ החלו להתגייס לנושא. גלגל"צ החלה בג'ינגלים שמצטטים את הקמפיין, ואפילו חברת שוקולד עשתה לנו COVER. תוצאת הקמפיין בשטח הייתה מדהימה. בתוך חודשיים ירד מספר הפניות למלר"ד בכ–75%. האפקט, לצערנו, לא החזיק מעמד, וככל שהתרחקנו מהקמפיין חזר מספר הנפגעים ועלה. בעקבות הקמפיין והלחץ החברתי שנוצר, זומנה שוב ועדת הכלכלה.

אך הפעם יידעו אותנו עליה רק יום לפני קיומה, ואחת מיוזמות הישיבה הדגישה לא להזמין את ד"ר תבור, כי הוא נגד הורדת אופניים חשמליים לכביש.

הרגשתי שנחבטתי בתקרת זכוכית. מישהו ניסה לעצור את הניסיון להשפיע על הנושא. כמובן שניתן היה לנסות לעקוף את ניסיון החסימה, אך עצם הופעתו גרם לי להרהר בנסיבותיו.

תקרות הזכוכית מייצגות שוויון זכויות למראית עין. כזה שמוצהר כי קיים, אך בפועל מפלה בין בעלי הזכויות השונים. קיימים שני סוגים של תקרות זכוכית: אובייקטיביות ותפיסתיות. האובייקטיביות מוכחות סטטיסטית כקיימות, כגון רמות שכר שונות ומינויים שונים למגדרים ולמיעוטים שונים. המניע לתקרות אלו הוא הסביבה. במקרה של תקרות זכוכית תפיסתיות, המניע הוא פנימי. אין סיבה אובייקטיבית שרופאים, שעדיין הכי קשה להתקבל לפקולטתם, לא יאיישו משרות ציבוריות משמעותיות רבות. אך עדיין הדבר לא קורה. הסיבות לפער מרובות.

אחת מהן היא התפיסה שהרופא יכול להשפיע עד גבול מסוים. וזאת תקרת הזכוכית שלנו. בעזרת היכרותנו ממקור ראשון עם קשיו ואתגריו של הציבור כולו, אנו יכולים לפעול ברמות שונות על מנת להשפיע על מקבלי ההחלטות הציבוריות או אף להיות חלק מהם. לצורך כך אנו יכולים להתחיל בשינוי גישתנו לתקשורת, על מנת שנוכל להיעזר בה לקידום מטרות הנראות בעינינו חשובות, ולא רק על מנת להתגונן מפניה.
התקשורת היא פלטפורמה. אנו רגילים להשתמש בה בצורה ריאקטיבית, אך הרגלים ניתן לשנות.

תגובות