מעצבים חוויה עירונית

מעצבים חוויה עירונית

ההוויה העירונית משתנה: מתחמים קמים בשטח ובניינים גבוהים יותר מקדמים את פנינו. צבי דונסקי וזהבית שפיצר זוהר, האדריכלים העומדים מאחורי פרויקטים להתחדשות עירונית, מספרים על תכנון נכון של מרחב חיים מודרני וכיצד תרבות הבנייה היפנית לימדה אותם להתחבר לסביבה

מאת: שרון דובקין (צילומים והדמיות: באדיבות דונסקי אדריכלים+מעצבים)
Designer סגנון חיים

לפעמים נדמה לנו שהסביבה העירונית שלנו משתנה. לפעמים זה בניין המתחדש במראה חדש ותוספת של כמה קומות, לעיתים בניינים מסחריים המשרטטים את קו האופק העירוני, ולפעמים מדובר במבנים בעלי ערך היסטורי – המשרטטים לא רק את פני המרחב העירוני, אלא גם את מורשת ארצנו.

"תחום ההתחדשות העירונית הוא תחום מורכב המשיק לנושאים רבים. לא מדובר רק בחזות העיר או חוויית המשתמש, אלא גם בהתאמת תשתיות ודיון בסוגיות רבות כמו שאלות איכות הסביבה", מסביר צבי (צביקה) דונסקי, אדריכל ומתכנן ערים, העומד בראש דונסקי אדריכלים+מעצבים בע"מ, הפועל מזה כיובל בתחומי בינוי ערים ובנייה למסחר ומגורים.

אדריכל צביקה דונסקי ואדריכלית זהבית שפיצר זוהר

שקט, הרמוניה וכבוד

ביצירותיו האדריכליות מדגיש דונסקי את הקשר שבין החומריות לרוחניות, בין אסתטיקה לפונקציונאליות ובין הנדסה לפרוגרמה. לא במקרה, כבר בביקורו הראשון ביפן הרגיש כי נחת בסביבתו הטבעית. הוא התרשם עמוקות מהכבוד שרוכשים היפנים לטבע, מהמורשת התרבותית ומהתנועתיות, שבולטת באדריכלות המקומית על רבדיה.

"כשאנחנו יוצאים לפרויקט חדש אנחנו מקדישים הרבה מחשבה לרוח הזמן והצרכים של מכלול הצדדים. היפנים באמת עושים זאת היטב: הם הראשונים שהמציאו את אמנות האריזה, בלשון המעטה, והשני שמתמחה בכך בצורה הטובה ביותר הוא כמובן בורא עולם. כל מה שאנו יכולים לעשות, כבעלי מקצוע, זה לראות את מכלול הצרכים של המעורבים בפרויקט ולזכור שהם תמיד חלק ממפעל גדול יותר, המחייב מתן כבוד גם למקום".

צילום והדמיה: באדיבות דונסקי אדריכלים+מעצבים

בית השרימפס

פרספקטיבות חדשות

ואם אתם מתלבטים מה מגדיר דונסקי כ"כבוד למקום", הוא ישמח לספר לכם על תכנון בית מגוריו הפרטי, אותו שרטט בלילה אחד. "תכנית הבית הראשונה, עד לפרט הקטן, לא שונתה בכל מהלך הבנייה. התוצאה הייתה אחד לאחד – בדיוק כמו שרצינו. במקרה אחר, מספר האדריכל, נדרשתי לבלות שלושה שבועות בסיורים וביקורים במגרש המיועד לבנייה, רק כדי לספוג לקרבי את הסביבה ולהכיר את דיירי הבית. בכל אותם ימים לא נמתח קו אחד". בסופו של תהליך, כאשר ניגש סוף סוף דונסקי למלאכה, הוא שרטט קו בודד – שנראה בחלקו העליון כחסילון. מוטיב זה הפך לקסם של הבית, שזכה עד מהרה לכינוי 'בית השרימפס'.

בשיחה עם זהבית שפיצר זוהר, אדריכלית והמנהלת המקצועית של המשרד, היא מרחיבה בנושא: "בתרבות היפנית אתה מקבל נטו אדריכלות: השלד לא מתבייש במה שהוא ומציג את עצמו בגאווה. גם צבי וגם אני מחוברים מאוד לחומרי הבסיס. יש לנו הרבה כבוד לחומר, כשאנו מבקשים לחשוף את הטבעי והאמיתי שבו. בית השרימפס הוא דוגמה נהדרת בה רואים קשר חזק בין האמן לבין המקום. היצירה היא בריאה מקומית, נכונה לזמן, למקום לכיווני הרוח ולקונטקסט האורבני".

התחדשות עירונית ברמת החייל

חיים מסביב לשעון

בהמשך היא מספרת גם כיצד ניגש הסטודיו לפרויקטים של ההתחדשות העירונית ומדגישה כי אין מבחינתם כל הבדל בין המיקרו והמקרו בראייה האדריכלית. "בפרויקטים מסוג זה תפקידה של האדריכלות הוא לייצר סביבת חיים. לייצר באמצעות הארכיטקטורה התייחסות לסביבה, להביא משפרי דיור, צעירים, לבנות את העיר סביב מתחם אורבני חדש. אלו מתחמים של עירוב שימושים, המייצרים חיים מסביב לשעון. יש לזכור, אם אתה מייצר מתחם נטול מגורים, שמתמחה רק בייעוד אחד, אתה מייצר אזור שבשעות הלילה יהיה מת. הרעיון הוא לייצר מתחמים רב גוניים, שיהיו פעילים עשרים וארבע שעות ויחיו את המקום.

"משרדנו עובד עם מרכזי הערים הראשיות בארץ, בהן נפח החיים מאוד גדול. ברגע שמעבירים אנשים ממקום אחד למקום חדש עם פארק סביבתי, מבני לימודים ומגורים, גשר שעובר בין השכונות, שטח מסחרי אז לפתע יש תנועה של הולכי רגל בשכונות. אני מאמינה כי אנשים חיים, עובדים ומבלים ורוצים שהילדים שלהם ייהנו גם מפארק, גם מאזור מחיה מגוון וגם מכל שירותי הרווחה. אנחנו מאמינים בקונספט תכנוני שהוא יותר פתוח מבחינת המרחב האנושי. אני לא צריכה לתכנן את החיים שלי לפי הפקק הקרוב, אלא בהתאם לסביבה מחבקת שמאפשרת לי גם לחיות, גם לבלות וגם להתקיים במרחב חיים הטרוגני.

מעודדים אינטראקציה

"דוגמה מעניינת נוספת היא מעונות הסטודנטים בחיפה. התפיסה האדריכלית של הפרויקט כי הבניין עצמו יכול לייצר חיים מבפנים. לא תראו שם מסדרונות אינסופיים, אלא דווקא מקומות שמייצרים אינטראקציה חברתית ומקומות בהם האדריכלות מפנה מקום לתוכן האנושי. כל קפסולת מגורים כזו היא ישות עצמאית החיה בתוך מכלול של ישויות אינדיבידואליות בשעה שכל קומה הופכת לסוג של רחוב הפונה פנימה והחוצה, עם חדרי לימוד, פינות לימוד ואזורי מפגש לסיעור מוחות. קומת הלובי היא הכיכר של המבנה. היא מנתבת את התנועה, מספקת את הצרכים הציבוריים והשיתופיים של השכונה הוורטיקלית ומייצרת גישה לאזורי פעילות החוץ. ממברנה של קיר ירוק מייצרת את התפר בין עולמו הפנימי של הבניין וקונטקסט הסביבתי בו הוא מוקם, שוב מתוך כבוד עמוק לכרמל מחד ולים מאידך".

תגובות

Comments are closed