באה מאהבה

באה מאהבה

"ז'ה טם, רונית אלקבץ", התערוכה המדוברת, חוגגת את היצירה, את היופי ואת מסע חייה ואהבתה לאופנה של השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ, כפי שהשתקפו מהופעותיה, שמיזגו חוש אופנתי משובח וכריזמה מיוחדת

מאת: יעל אפרתי
Designer סגנון חיים

  רונית אלקבץ בשמלה שעיצב אלבר אלבז
  לשבוע האופנה גינדי 2015
  (צילום: גיל חיון. לחצו להגדלה)

השמלה הצהובה, שגזרתה בנויה בצורת מעגל מלא בהשראת השמש של תל אביב ונבחרה לפתוח את "ז'ה טם, רונית אלקבץ", זוהרת במלוא תפארתה וניבטת שוב דרך מראה גדולה. הרקע לכל זה שחור כמובן, ועל הרצפה מסביב למיצג המבריק מונחים כמה פרחי שושנים גדולים מבד אדום עז.

השמלה עוצבה על ידי אלבר אלבז, שהיה זה שהציע בזמנו לאלקבץ לדגמן דגמים שעיצב כסטודנט במחלקה לעיצוב אופנה ב"שנקר", ושם נרקמה הידידות הארוכה בינה לבין מי שהפך לאחד המעצבים הבינלאומיים הגדולים שצמחו פה. אלבז, כאמור, עיצב את שמלת השמש שלבשה אלקבץ כשהוזמנה לפתוח את שבוע האופנה בסוף 2015. היא צעדה אז על המסלול כשפרח אדום בשערה באחת מהופעותיה הציבוריות האחרונות.

הסיפור הזה, כמו עשרות נוספים, הוא חלק מהארכיון המרהיב שאספה אלקבץ בקפדנות במשך כשלושה עשורים והותירה את רובו בביתה בתל אביב ואת מיעוטו בפריז. פריטי האוסף – מערכות לבוש, אקססוריז ותכשיטים, לצד קטעי וידיאו וסאונד, תמונות ילדות ותצלומי אופנה, סקיצות וסרטים – נשזרו בתשומת לב רבה לכדי יצירה חדשה המבקשת להציע מבט אוהב על מי שחגגה את החיים כמעט עד הסוף. "זו איננה תערוכת הנצחה", חזרו והדגישו הוגי התערוכה, אלא כזו שחוגגת, את היצירה, את האמנות, את היופי, את החיים.

רונית אלקבץ בצילום מתוך תערוכת הצילום של שרון בק, '1920'
מחוך בגד-גוף שעוצב בהזמנת אלקבץ על ידי רן צוריאל (צילום: שרון בק, 2007)

לעצב חלומות

מטבעה של אלקבץ, ומטבע החומרים שהותירה אחריה, שורה דרמה גדולה על התערוכה החדשה שמשתרעת בין כל חלליו של מוזיאון העיצוב בחולון. דרמה שבוקעת מהסרטים שבהם שיחקה וביימה – "שחור", "ולקחת לך אישה", "שבעה" "גט" – אם למנות רק חלק מהם; מהמחויבות שלה לעשייה פמיניסטית ומזרחית, למשל כנשיאת ארגון "אחותי"; ולא פחות מכך מההופעה הנועזת והאקסצנטרית שלה, שמיזגה חוש אופנתי וכריזמה שהפיחו רוח מיוחדת, דרמטית, ולפעמים קודרת, בבגדים שלבשה. "אני מאמינה שלבגדים יש נשמה ורוח ולכן חשוב לי לטפל בהם יפה ולשחרר אותם בבוא העת, אחרי שעשו איתי דרך ארוכה", אמרה פעם אלקבץ. "אני מאפשרת להם להתגלגל הלאה כמו סיפור או סרט שצריכים להתגלגל הלאה".

כהמחשה למודעות הארכיונית של אלקבץ, סיפר הבמאי שלומי אלקבץ, אחיה, שותפה לעשייה הקולנועית והמנהל האמנותי של התערוכה, כי חלק ניכר מהתלבושות שנמצאו בארונה היו ארוזות בקפידה ועטופות נייר משי לבן, ועל חלקן ציינה אלקבץ מי עיצב אותן. "היא אספה אותן מתוך כוונה", הדגיש גם האדריכל אבנר ישר, בעלה של אלקבץ, שהיה שותף לעיצוב התערוכה ותרם למוזיאון חלק גדול מהאוסף. יערה קידר, היסטוריונית אופנה, שאצרה את התערוכה, סיפרה ביום פתיחתה על החוויה הגדולה שהסב לה המפגש עם ארון הבגדים של אלקבץ, ודימתה אותו לתיבת אוצר: "יכולתה המזהירה של אלקבץ לעצב חלומות, זהות ועוצמה דרך הבד, הייתה ועודנה השראה ומקור כוח לנשים באשר הן. על המסך, על הבמה, על השטיח האדום ובחייה – האירה אלקבץ באור נגוהות את האחרת, את השונה, את השוליים, ואפשרה להעז לחלום מציאות אחרת, ולהגשימה".

רונית אלקבץ ב'ציון', סרטו של ז׳וזף דדון, 2006
שמלת קוטור: כריסטיאן לקרואה. אמן: יוסף ז׳וזף דדון

שמלות ודמויות

הדרמה הגדולה שורה גם ובעיקר על הגלריה העליונה והגדולה שבה מוצגות רוב מערכות הלבוש המרשימות של אלקבץ, ועל העיצוב שלה כדאי להרחיב. כל החלל נראה ככזה המדמה את אחורי קלעים של יצירת קולנוע – הכתלים שחורים, גופי התאורה והפנסים מכוסים בבדים כהים, מטריות שחורות תלויות מהתקרה, וגם הסאונד משדר גוון אפל-משהו. לפעמים נדמה שהמציאות והדמיון מתחלפים לרגע ושרוח מסתורית מניעה את כבלי הפלדה הדקים שמשתלשלים מהתקרה. בתוך התפאורה הזו מוצבות על הרצפה או מרחפות בחלל בובות שעיצב ויקטור בלאיש, ושהולבשו בבגדיה של אלקבץ, שכל אחד מהם נושא סיפור או זיכרון מתחנות חייה.

ממרכז החלל האפלולי, מבהיק ונועז פורץ מבנה של מזח אלכסוני שמזמין לעלות עליו, לפסוע עד הקצה ומשם לראות את הים שמצולם על גליו הלוחכים בלופ מישור דמיוני. אפשר לחשוב שם על יפו ו/ או תל אביב, או לחלופין על עיר הנמל המרוקאית מוגדור, שבה נולדו הוריה של אלקבץ. עם העיר הזאת מתכתב אחיה בסרט קצר שמוקרן בגלריה התחתונה "פוטו-קול מוגדור", הוא קרא לו, ובו הוא מציג חבורת נערים מקומיים כשהם קוראים לדמות דמיונית "רונית, הביטי בי!". האסוציאציה שמעלה עיר הנמל ההיא יכולה להיקשר לאהבת הנסיעות של אלקבץ, שהוקלטה מספרת כמה היא מתרגשת, כל פעם מחדש, לקראת כל נסיעה מעבר לים.

המסעות הללו הניבו בין היתר כמה ממערכות הלבוש המפוארות שעיצבו עבורה מעצבים בינלאומיים, ששימשו אותה לתפקידיה בסרטים, להופעות ציבוריות ולאירועים פרטיים. כך אלבר אלבז, שעיצב בין היתר את שמלת כלולותיה ב-2010, ואותה גם לבשה ארבע שנים אחר כך לטקס חלוקת פרסי אופיר, וזו נקרעה כאשר עלתה אלקבץ לבמה וכעת היא מוצגת כאן בלתי מושלמת אבל נועזת.

בסצנה אחרת, על אחד המסכים התלויים בחלל, יכולים המבקרים לצפות באלקבץ מגלמת את התפקיד הראשי ב"ציון", סרטו של ז'וזף דדון מ-2006, שצולם כאן במדבר, ולבחון שתיים מהשמלות שלבשה בו בעיצובו של כריסטיאן לקרואה. סצינה אחרת בתערוכה מוקדשת לתלבושות שאלקבץ לא הספיקה ללבוש, כך למשל שמלות שעיצבו יניב פרסי ובטי אלדד, על פי סקיצות שהכינה אלקבץ, ושתי שמלות שעיצב עבורה ויקטור בלאיש, כמחווה לשני תפקידים עתידיים לדמותן של דונה גרציה נשיא, ולזו של זמרת האופרה הדגולה מריה קאלאס. לצד האחרונה מוצג סרטון המתעד את קאלאס שרה וחושף בתוך כך קווי דמיון בין השתיים. בפינות אחרות בחלל מוצגות מערכות הלבוש שלבשה השחקנית אלקבץ בתפקידים המצוינים שגילמה ב"חתונה מאוחרת", "ביקור התזמורת", "גט" ועוד.

על אלקבץ הצעירה מאוד אפשר ללמוד בין היתר מדגם שעיצבה בפרויקט הגמר שלה בתיכון – שמלת ערב ארוכה ושחורה (איך לא), חושפת כתפיים ומשובצת אבנים קטנות בצדי המחשוף, ולצדה מכונת תפירה שמייצגת אולי את הצורך והעניין של אלקבץ, שעליהם עמדו אחיה והאוצרת יערה קידר, להיות מעורבת בכל היבט של יצירה ועיצוב הבגדים שלבשה ואהבה.

מטבע הדברים שולבו בעשרות מערכות הלבוש של אלקבץ גם פריטי אקססוריז שבחרה להשלמת הופעותיה. להם גם מוקדש שטח תצוגה במסדרון ההיקפי של המוזיאון. בוויטרינות קטנות המשוקעות בקיר מוצגים שלל תכשיטים רבי נוכחות של המותג "פאולה ביאנקו", ובהם הרבה שרשרות פנינים גדולות, כסמן קלאסי, שמשולבים בהן בטוויסט מתבקש כאן תליונים גדולים גיאומטריים, וכן משקפי שמש, סנדלים נוצצים ובקבוק הבושם שלה. ויטרינה גדולה נוספת מזמנת עוד הצצה לארון הבגדים של אלקבץ, והפעם לא למערכות לבוש אלא לפריטים בודדים – שורת חולצות משי ותחרה לבנות שמעליהן, בעוד העמדה דרמטית, מרחפות במהופך כמה מחולצותיה השחורות.


התערוכה תוצג עד אפריל 2018 במוזיאון העיצוב חולון

תגובות

Comments are closed