ההזדמנות שב'דרך המשי החדשה' של סין

ההזדמנות שב'דרך המשי החדשה' של סין

תוכנית OBOR הסינית, הידועה כ'דרך המשי החדשה', עתידה להשפיע על כלכלתן של למעלה מ-60 מדינות בכל העולם. אם ישראל תשכיל למנף את ההזדמנות, היא תוכל להפוך למרכז סחר חיוני בין מזרח למערב. ג'יבוטי כמודל

מאת: רועי פדר
מוסף סין סחר ועסקים

הזדמנות פז להפוך לנכס. פדר (צילום: יח"צ)

ביקורו האחרון במזרח התיכון של נשיא סין, סי ג'ינג פינג, כמעט שלא זכה להתייחסות בישראל. יתכן שהדבר נבע מכך שהנשיא לא כלל את ישראל בביקורו, אך אל לנו לטעות: ישראל הפכה לאינטרס אסטרטגי של סין, ואם לא תשכיל למנף זאת תחמיץ ישראל הזדמנות נדירה לשיפור מעמדה הכלכלי והבינלאומי. אם תנצל ישראל את חלון ההזדמנויות הנוכחי ברגישות, ותוך שמירה על האינטרסים האזוריים של ארה"ב, היא תוכל להפוך למרכז סחר חיוני בין מזרח למערב.

בסוף חודש ינואר נחתם בין ממשלות סין וג'יבוטי הסכם שיאפשר לסין לבנות נמל צבאי לחופה של המדינה המוסלמית הקטנטנה. זהו הבסיס הצבאי הראשון שסין מקימה מחוץ לגבולותיה. ג'יבוטי, המונה כ-900 אלף תושבים, היא אחת המדינות העניות בעולם אך חשיבותה האסטרטגית עבור סין עצומה בשל מיקומה הגיאוגרפי בקרן אפריקה – 'השער לים האדום'. בשנים הקרובות תשקיע סין מיליארדי דולרים בשדרוג הנמל הקטן של המדינה ובהרחבה של מסילת הברזל מג'יבוטי לאתיופיה, הכלכלה החשובה במזרח אפריקה.

מה שמעניין במהלך הסיני הוא שסין אינה הראשונה שמקימה בג'יבוטי בסיס צבאי. ארה"ב הקימה בה את בסיסה הגדול והיחיד באפריקה, המשמש בין השאר לפעילות כוחותיה המיוחדים במפרץ הפרסי. נדמה כי ג'יבוטי מצאה את המתכון שמאפשר לשתי המעצמות היריבות לדור יחד בנקודה בעלת חשיבות אסטרטגית עצומה לשתיהן.

חגורה אחת, דרך אחת

מעורבות סין בג'יבוטי היא חלק מיישום תוכנית ‏OBOR‏ (‏One Belt, One Road‏) – או בשמה המוכר יותר, 'דרך המשי החדשה' – המבטאת שינוי מגמה היסטורי בראיית סין את תפקידה הבינלאומי. במסגרת התוכנית, מתוכננים פרויקטים הנדסיים על תוואי דרך המשי היבשתית ('החגורה האחת') ודרך המשי הימית ('הדרך האחת'); ומטרותיה המרכזיות הינן חיזוק קשרי הסחר של סין עם מדינות שנמצאות על תוואי דרך המשי, ניצול יכולות הייצור העודפים בשוק, ובניית תשתיות לשווקים חדשים כמו-גם ייצוב הכלכלה הסינית אשר מתמודדת עם משברים מגוונים.

הנשיא סי אינו מסתכל רק על ההזדמנות הכלכלית הגלומה בתוכנית זו. הוא זיהה את הפוטנציאל המדיני העצום שגלום בכלכלת סין, והוא נחוש להרחיב את השפעתה הבינלאומית על-פי מה שמכונה 'דיפלומטיית תשתיות'. לפיכך, יש לראות בתוכנית OBOR כדוקטרינה שלו להשיב את מעמד סין לימי הזוהר של המאה ה-7, בהן דרך המשי הייתה נתיב הסחר העולמי המרכזי. סי מטיל את כל יהבו על תוכנית זו, ונשיאותו תיבחן בין השאר על בסיס מימושה.

ה-OBOR עתידה להשפיע על כלכלתן של למעלה מ-60 מדינות באסיה, המזרח התיכון, אפריקה ואירופה. ההשקעות האדירות בתשתיות תחבורה, אנרגיה ותקשורת מוערכות בטריליוני דולרים, וצפויות לסייע לסין לפתח את מחוזותיה המערביים, לייצא ביתר קלות ובמהירות את מרכולתה אל שווקי המערב, להגדיל את הסחר במטבע היואן, ולגרום למחוות של רצון טוב בכל מדינה שחפצה בהשקעות-העתק הצפויות מתוכנית זו.

ארה"ב מביטה בחשש בהתעצמותה של סין, תוך הבנה ש-OBOR היא גם כלי בערעור אחיזתה באזורי ההשפעה האמריקאים במזרח אסיה ואף במזרח התיכון. אזור המזרח התיכון הוא חלק חשוב בתוכנית ואכן, בנאום שנשא סי בפני הליגה הערבית בקהיר בסוף ינואר הוא התחייב להקים קרנות השקעה בשווי עשרות מיליארדי דולרים, למימון פרויקטים לתיעוש מדינות האזור. הוא דילג בין ריאד לטהרן, הכריז על שדרוג היחסים עם שתי המדינות המסוכסכות וקרא למדינות במזרח התיכון לנצל את חלון ההזדמנויות של 5 השנים הקרובות – בהן תמומש תוכנית החומש ה-13 של סין, שבמרכזה תוכנית OBOR.

ישראל ודרך המשי החדשה

OBOR טובה לישראל

ישראל היא אי של יציבות באזור מוכה בחוסר יציבות קיצונית, ואחד מהשווקים על 'דרך המשי החדשה' שזוכים לניקוד גבוה מאוד במדדי הסיכון על ההשקעה. היא מדינה מערבית שלא נטלה חלק בקולוניזציה הטראומטית של סין בתחילת המאה הקודמת, ולכן שיתוף הפעולה עם ישראל אינו מסויג. ישראל יכולה לספק לא מעט מצרכיה הטכנולוגיים של המעצמה הסינית שמנסה לשדרג מגוון תעשיות. ישראל גם מהווה מרכז למידה בכל הקשור למלחמה בטרור – נושא שהופך למטריד מאוד בקרב מקבלי ההחלטות בבייג'ינג, שמתמודדים עם התחזקותן של קבוצות אסלמיסטיות במחוזות המערביים של המדינה.

אך חשיבותה של ישראל בעיני סין היא מעבר לכל אלה. לישראל יש הזדמנות פז להפוך לנכס עבור סין בתחומים שאינם קשורים לייצוא טכנולוגיות מתקדמות – לכאורה, התחום המובן מאליו בו מצטיין המשק הישראלי. גם אם לא תכריז על כך בפומבי, סין רואה בישראל גורם אסטרטגי במפת האינטרסים האזורית שלה – אומנם נקודה גיאוגרפית קטנה, אך קריטית לשמירה על נתיבי הסחר והאנרגיה של מעצמת-העל. הפוטנציאל הטמון בישראל הוא בהפיכתה לגשר יבשתי המחבר את נתיבי הסחר של סין, מהמזרח הרחוק דרך אפריקה עד למזרח התיכון ואירופה.

חברות סיניות כבר פועלות בשיא המרץ במדינות האזור: באפריל הפכה COSCO לבעלת השליטה בנמל פיראוס שביוון, ולחברות נוספות אחזקות בנמלים במצרים (אלכסנדריה, אדבייה ופורט סעיד), באלג'יריה (נמל שרשל), בטורקיה (נמל אמברלי) ובאיטליה (נמלי ג'נובה ונאפולי) – כולן נתפשות כחלק מאסטרטגיית OBOR של סין, שרוצה להוסיף אליהן את ישראל. ואכן, גם בישראל לא מבזבזת סין את זמנה: פרויקט מנהרות הכרמל היה הסנונית הראשונה למעורבות משמעותית של חברת תשתיות סינית בישראל. פרויקט הקמת הנמל הפרטי באשדוד מבוצע על-ידי חברת China Harbour, הבונה בין השאר גם את נמל דוחא בקטאר; ואת הנמל הפרטי בחיפה תפעיל Shanghai International Port, מחברות הנמלים הגדולות בעולם.

אך היהלום שבכתר מבחינת סין יהיה בניית קו הרכבת שיחבר בין הים האדום לבין הים התיכון, ויאפשר לא רק לייצר חלופה בשעת הצורך לתעלת סואץ אלא גם להפוך את ישראל למרכז לוגיסטי מסחרי חיוני עבור סין. מעבר לחיזוק כלכלת ישראל ואזורי הפיתוח שלה, מרכז כזה יסייע בהפיכת מעמדה האזורי של ישראל לחיוני במפת הסחר העולמית.

תוכנית OBOR יצאה לדרך. מנהלה, ז'אנג גאולי, כבר סיים להקים את הישויות הבירוקרטיות הרלוונטיות, ולמרבית הפרובינציות הסיניות יש תוכניות להשתתף בה. חברות סיניות בתחום התשתיות, האנרגיה והתקשורת כבר הקימו יחידות עסקיות במטרה להשתתף בפרויקטים הקיימים והעתידיים. כמו כן, השלימה סין את הקמת הגופים הפיננסיים העיקריים עבור התוכנית – 'קרן דרך המשי', והבנק לפיתוח תשתיות אסיה (AIIB) שאליו הצטרפה ישראל כחברה מייסדת.
על ישראל להבין את ההזדמנות האדירה, ולמנף את אחד מן המהלכים המדיניים והכלכליים הגדולים ביותר שידע העולם מאז תוכנית מארשל. אם, כמו ג'יבוטי, תנהל ישראל את ההזדמנות הזאת תוך התחשבות בצרכיה ורצונותיה של ארה"ב באזור, תוכל גם היא להפוך לנקודה גיאוגרפית קטנה וקריטית על תוכנית דרך המשי החדשה של סין.


הכותב הוא מנכ"ל חברת APCO Worldwide בישראל.

תגובות