בא לעשות SHARE: שחקן המאה

בא לעשות SHARE: שחקן המאה

מאת: נתן דטנר
סגנון חיים שמנת

מאייר: רני בארי, ranibeeri.wix.com/artist-corner-blog

ב-9 בדצמבר השנה, יחגוג קירק דאגלס השחקן האגדי את יום הולדתו ה-100. מדובר בשחקן ההוליוודי המבוגר ביותר שחי כיום, ואם לאלוהי הוליווד לא יהיו תכניות אחרות, "ילד יום ההולדת" יכבה את הנרות ויביע משאלות כשמשפחתו ומעריציו מריעים לו.

האיש והגומה נולד בניו יורק במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, להורים יהודים, מהגרים מרוסיה שביקשו עתיד טוב יותר ל-6 ילדיהם – בן אחד ו-5 בנות. אבי המשפחה היה סמרטוטר (סוחר בסמרטוטים), והבן נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה. דאגלס עבד במגוון עבודות מזדמנות, והתבלט כבר בלימודיו בתיכון בכישורי משחק והיאבקות.

במלחמת העולם השנייה התגייס לחיל הים האמריקאי, ועם שחרורו החל ללמוד משחק באקדמיה האמריקאית. שנת 1949 זימנה לדאגלס תפקיד ראשי כגיבור איגרוף חסר מצפון בסרט "האלוף", בגינו היה מועמד לשחקן הטוב ביותר. בהמשך שיחק בסרטים רבים, במגוון תפקידים וז'אנרים: מערבונים, סרטי פעולה, דרמה, סרטים ביוגרפים קומדיות ועוד, ולאורך השנים כיכב ב-90 סרטים.

בשנת 1960 גילם את דמותו של ספרטקוס – מנהיגם של העבדים המורדים. אל התפקיד הזה הגיע דאגלס לאחר שלא נבחר לגלם את דמותו של בן חור. וכשקנאת שחקנים מרבה חוכמה, מחליט השחקן ליצור, להפיק ולגלם בעצמו את ספרטקוס.

מלחמת הכוכבים גם לפני שישה עשורים לא הייתה חפה מקשרים בתעשייה וגם  מכישורים פוליטיים. בני דורו של דאגלס היו פול ניומן, ג'יימס דין, מרלון ברנדו ועוד. תחרות לא קלה, בעידן של מסך אחד בלבד.

מאייר: רני בארי, ranibeeri.wix.com/artist-corner-blog

קירק דאגלס (מאייר: רני בארי ranibeeri.wix.com/artist-corner-blog)

למרות הקשיים, דאגלס הביא אל מסך הקולנוע כישרון משחק יוצא דופן, משולב במראה כובש, הבעות פנים אשר ביטאו רגשות חזקים, שהותירו חותמם על המעריצות והמעריצים וגם על תעשיית הקולנוע כולה. הוא זכה לפרסים ולהערכה גדולה בתעשייה זו, לא רק על משחק אלא גם על בימוי, הפקה וכתיבה. דאגלס הפך לדמות אייקונית, אשר תפסה מקום של כבוד וזכתה לכוכב בשדרת הכוכבים ההוליוודית.

"משחק הוא מקצוע צעיר, ילדים הם שחקנים מטבעם, ואני עדיין ילד. אם אתבגר לחלוטין, אחדל להיות שחקן", צוטט דאגלס בעבר. למרות גילו הכרונולוגי, נדמה כאילו האיש מסרב להתבגר, שמא יאלץ להפסיק להיות שחקן. יהדותו של דאגלס, יכולה להוביל אל פרקי אבות, שם נאמר: "בן 90 – לָשׁוּחַ, ובן 100 כאילו עבר ובטל מן העולם", אבל במקרה של דאגלס האב, יהיה נכון יותר לומר: "בן 100 לנוסטלגיה". אין ספק שהוא זקן השבט ויכול להביט אל העבר וההווה מתוך פרספקטיבה של זמן, חוויה אישית וניסיון. מבט על הווייתו כשחקן ועל הדרך הארוכה שעשה במשך שישה עשורים, ישמש בוודאי כחומר נפלא שראוי להילמד בבתי הספר למשחק, ולו רק כדי לעסוק בשאלות שאינני בטוח שיש עליהן תשובות חד-משמעיות:

מה נדרש לו לאדם כיום כדי שיהפוך לכוכב במידותיו של דאגלס?

האם בימינו ניתן בכלל להפוך לשחקן אייקוני כמו דאגלס ולשרוד?

האם הכוכבות יכולה לדבוק בשחקן מצליח לאורך זמן, או שעליו להמציא עצמו מחדש כל העת?

מאלו חומרים קורצו כוכבי קולנוע ותיאטרון בעבר בהשוואה לכוכבי ההווה?

לאן היה מגיע דאגלס בעידן שמעלה או מוריד כוכבים בן-רגע?

מה עושות הרשתות החברתיות לכוכבים?

האם העובדה שהזמנים משתנים והעולם רץ קדימה מסייעת לקריירה של כוכב או פוגעת בה?

האם עלינו רק להתרפק על הנוסטלגיה או גם לנסות ללמוד ממנה?

"בגיל 97, אדם יכול לחשוב על השיעורים שלמד כמעט 100 שנה", כך אמר דאגלס ביום הולדתו ה-97. אם כך, מוטב לנו להיתלות באילנות גבוהים וללמוד מהם. נוסטלגיה, כבר אמרתי?.


נתן דטנר, שחקן ובמאי

תגובות