בא לעשות SHARE: משחק מכור

בא לעשות SHARE: משחק מכור

מאת: נתן דטנר
סגנון חיים שמנת

מאייר: רני בארי, ranibeeri.wix.com/artist-corner-blog

14 בספטמבר הוא יום הולדתה של הזמרת המופלאה איימי ויינהאוס, ואילולא נמצאה מתה בדירתה ב-2011, היו מעריציה חוגגים יחד איתה את יום הולדתה ה-33.

ויינהאוס הייתה בת למשפחה עם שורשים יהודיים, וכבר בילדותה התחברה למוזיקת הג'אז. היא אומנם החלה ללמוד בבית ספר לאמנויות, אבל הנזם שהכניסה באפה נגד את ערכיו החינוכיים של בית הספר, ועל כן היא סולקה מהלימודים. הנזם הזה, אם תרצו, יהיה הסמן הראשון למי שהייתה איימי ויינהאוס – דמות שמעזה, דמות שאינה קונפורמיסטית ולא מצייתת לנורמות החברתיות, אם אלה אינן לרוחה. ונדמה כי אי הציות הזה הוא שהעלה אותה אל הפסגות, אך גם משך אותה אל התהומות.

נשירתה מבית הספר הובילה אל הסמים, אך גם אל הגיטרה הראשונה בחייה ואל השירים הראשונים אותם כתבה והלחינה. היא גיוונה את סגנון יצירתה והרחיבה את סולם הצלילים באופן אקלקטי ל-Rhythm&Blues ולמוזיקת ה-SOUL.
ב-2003, כשהיא רק בת 20, הוציאה ויינהאוס את אלבום הבכורה שלה, והציגה לעולם את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לכתוב מילים, להלחין ולבצע. אבל היא לא הסתפקה במילים ובצלילים ולא חסכה במראה הממותג שלה כדי להפוך לאייקון. המראה הזה כלל את שיערה השחור המסורק באופן מאוד ייחודי ואת קו האייליינר, אשר שרטט ותחם את עיניה, ובאופן אירוני הדגיש דווקא את חוסר הגבולות על פיו נהגה וחייתה.

גווני השחור, שבלטו בהופעתה החיצונית, השתלבו עם סגנון מוזיקת הנשמה והג'ז, אשר על קצבם היא חייתה והיו גם סמן לתנודות של חייה בין השחור והלבן, בין המותר והאסור, בין המעצים להרסני.

מאייר: רני בארי, ranibeeri.wix.com/artist-corner-blog

איימי ויינהאוס (מאייר: רני בארי, ranibeeri.wix.com/artist-corner-blog)

הצלחתה הבינלאומית וזכייתה ב-5 פרסי גראמי הביאו לה כבוד והצלחה גדולה, אבל אלה לא הצליחו לטשטש את הבעיות הרבות מהן סבלה: התמכרות לסמים, לאלכוהול, דיכאונות, הפרעות אכילה והתנהגות אלימה. כל אלה הובילו בסופה של הדרך אל מותה, והעדויות שלאחר נתיחת גופתה מצביעות על צריכת אלכוהול בכמות הגדולה פי 5 מיכולתו של הגוף לספוג.

מסלול חייה המסעיר והמבטיח של ויינהאוס, אשר נגדע באחת, כשהיא בשיא תהילתה, מזכיר את מסלול חייהם של כוכבים נפלאים נוספים, כמו: מייק בראנט, ג'ון בלושי, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס ועוד. חלקם צעירים מאוד במותם, אפילו לא חצו את העשור השלישי לחייהם, חלקם מבוגרים יותר. כולם צעדו במסלול שכלל בעיקר דיכאונות, חששות ופחדים, צריכת סמים ואלכוהול ונטיות אובדניות.

כולם חוו את התהילה, את חיבוק המעריצים, אבל גם את ההצצה הבלתי פוסקת אל חייהם הפרטיים, את הביקורת של התקשורת, את המצלמות שעקבו אחריהם, את הצורך לספק את הלהיט הכובש הבא ואת הציפיות הגדולות שניצבו לפניהם, כמו הר שפסגתו אינה מושגת. חייבים להודות, אתגרים לא פשוטים, אשר עלולים להוביל לדרכי התמודדות הרסניות ואפילו למוות.

אמנים, שחקנים, מוזיקאים, יוצרים ומבצעים – כולם חוששים מפני הכישלון, מהכאב המלווה אותו ומהצורך להתמודד איתו ולהתחיל מחדש בבוקרו של יום המחר. כולם מבקשים להתעטף בתהילה ולהתפנק בה, אבל מסתבר שלעיתים התהילה יכולה להיות תובענית והרסנית, אפילו יותר מהכישלון, ואין ממנה דרך חזרה.


נתן דטנר, שחקן ובמאי

תגובות