כל ההתחלות

כל ההתחלות

בסימן הברכה 'תחל שנה וברכותיה', מספרות דמויות מוכרות על ההתחלה שלהן, על הדרך שעשו ועל התקוות לעתיד

מאת: מערכת שמנת (צילומים: בנימין אדם)
סגנון חיים שמנת

לוסי אהריש

עיתונאית ומנחת טלוויזיה
בימים אלה: "מגישה את תוכנית האקטואליה 'שיחת היום' ברשת".
זיכרון מתחילת הדרך: "באולפן עם רפי רשף, המבזק הראשון בחיי, מגלה שאין לי פרומטר… מהלחץ לא קולטת שיש לי דפים מול העיניים. קוראת את המבזק מהמצלמה של רפי, הבמאי צורח כמו מטורף באוזן. בכי בסוף המבזק. מאז הכל היסטוריה".
קשיים של התחלה: "תקופות ארוכות ללא עבודה, תסכול שלא נותנים הזדמנות למרות שמתדפקת על כל דלת אפשרית".
דמות משמעותית בדרך: "אבא שלי, שאמר: 'לוסי, לפעמים כשאדם מוריד את הראש, אין זה אומר שנכנע או הושפל, זה רק אומר שמלמטה רואים לפעמים את הדרך למעלה הרבה יותר בבירור', צדק במיליון אחוז".
מבט לאחור על הדרך: "הקשיים עיצבו אותי וגרמו לי להיות האדם שאני היום. בבוקר, אומרת תודה על הקשיים ועל מה שאין, ואחר כך – על הטוב ומה שיש".
מה הייתי משנה בדרך: "שום דבר".
עצה למתחילים: "הפחד יכול להיות האויב הגדול ביותר של האדם, אבל גם המניע העצום ביותר לעשייה. לכן לוקחים נשימה ארוכה, מפשילים שרוולים ויוצאים לדרך, עוצרים לפעמים בצד כדי ליהנות מהנוף".
לאן ממשיכה בדרך: "השמיים הם אף פעם לא הגבול, הבית הלבן אינשאללה".
איחול לשנה החדשה: "בריאות, אושר ואהבה לי, לאוהביי ו…לשונאיי".

שמלה: זארה, שרשרת: גיל נויהאוס, טבעת: טוליפ דיאמונדס

קובי אפללו

מוסיקאי
בימים אלה: "כותב שירים ומופיע".
קשיים של התחלה: "לא היה פשוט, הרבה דחיות, הרגשתי שלא קולטים אותי ואת מי שאני. עם הזמן ועם הרבה אמונה ביצירה, בסוף זה קרה".
דמות משמעותית בדרך: "המשפחה שלי, הוריי ואחיותיי, שתמיד תמכו, גם כשנשברתי".
מבט לאחור על הדרך: "גאה בדרך, מבין עם הזמן שאני רץ למרחקים ארוכים, בכל הופעה יש בי משהו שחוזר לנקודת ההתחלה, למקום הנקי שכותב ואוהב את קסם היצירה בלי רעשי הרקע".
מה הייתי משנה בדרך: "מחד, מפחד פחות ומעז יותר, מאידך, מאמין שכל סיטואציה היא שיעור וכל תשובה הופכת לשאלה הבאה".
עצה למתחילים: "להאמין ולא להתייאש. המשוואות והנעלמים תמיד יהיו שם, אבל ככל שתתקרב ותתחבר לעצמך, תבין שאמן צריך להיות נאמן לעצמו ולמה שהמצפן בליבו מכוון, בסוף האמת מנצחת. לא להתעלם ממנה גם אם לעיתים היא מעורפלת".
לאן ממשיך בדרך: "לכתוב, להופיע, להבין את סדר העדיפויות הנכון ולבנות את הבית הנכון למשפחתי ולשיריי".
איחול לשנה החדשה: "אושר, בריאות, להיות בעל ואבא טוב, למצוא מעייני יצירה והשראה שירגשו אותי, להיבנות נכון ולהיות האדם הכי טוב שאני יכול להיות".

חולצה: מנגו, מכנסיים: פול אנד בר, סניקרס: פול אנד בר

אוולין הגואל

שחקנית
בימים אלה: "משחקת בהצגה 'סליחות' של תיאטרון באר שבע, בחזרות לסרט חדש עם דובל'ה גליקמן ולהצגת ילדים 'קסם של ילד'".
זיכרון מתחילת הדרך: "באירוע היח"צ הראשון בו השתתפתי עטו עליי הצלמים. הייתי המומה. הזיכרון הזה הבהיר לי את גודלה של החשיפה והמעבר מאדם פרטי לאדם ציבורי".
קשיים של התחלה: "התעשייה שלנו רוויה בקשיים, למרות שאני עובדת ללא הפסקה וכמעט ללא הפוגות. עמוק בפנים תמיד מקוננת החרדה שמא יהיה זה התפקיד האחרון. כל תפקיד הוא מבחינתי התחלה חדשה".
דמות משמעותית בדרך: "השחקנית רונית אלקבץ – היא כתבה עבורי ושמה אותי בתפקיד משמעותי בקולנוע הישראלי".
מבט לאחור על הדרך: "גאה בדרך הזו שעשיתי, ועדיין עושה. אין דבר שבא לי בקלות. מאוד מאמינה בדרך".
מה הייתי משנה בדרך: "לדרך יש משקל וכובד בעיצוב האישי והמקצועי. מקבלת אותה בשלמות. הייתי מוסיפה לה מרווחי נשימה מדי פעם, זה בריא ונכון יותר".
עצה למתחילים: "אל תשכחו מאיפה באתם ולאן אתם הולכים".
לאן ממשיכה בדרך: "שומרת על הקיים – תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, וכל מה שאלה יזמנו עבורי. מקווה להמשיך ללמוד ולהתפתח".
איחול לשנה החדשה: "בריאות, אהבה והמשך העשייה שאני אוהבת".

חליפת מכנסיים: מנגו, נעליים: צ'רלס אנד קית, תכשיטים: טוליפ דיאמונדס

עודד קוטלר

שחקן ובמאי
בימים אלה: "משיק את הספר 'ימים רבים לא יכסו', אותו כתבתי, שיצא לאחרונה בהוצאת 'עם עובד'. במקביל, מסיים חזרות להצגה 'ההודאה' בתיאטרון יפו".
זיכרון מתחילת הדרך: "אני 'פריק' של התחלות. ידעתי רבות כאלה במרוצת החיים ואת חלקן גם יזמתי. האחרונה, שהייתה כרוכה בהעזת כתיבת הספר, ריתקה אותי לכתיבה במשך כשנה שלמה, התמסרתי אך ורק לכתיבה, מבוקר עד ערב. והזיכרון שנחרט בי הוא התמיהה על העמודים הראשונים שפלטה המדפסת מייד עם התחלת הכתיבה. זו חוויה שאיננה דומה, למשל, להצגת בכורה של מחזה חדש. קהל רב הצופה בהצגה שביימת איננו דומה לקורא היחיד, היושב מול הדפים ויוצר איתך מין אינטימיות. יש משהו ממכר בכתיבה, עכשיו אני מבין זאת. אולי זו הסיבה שעתה אני שקוע בכתיבת ספר חדש".
קשיים של התחלה: "בתחום בו בחרתי לעסוק ישנם לרוב קשיים גדולים. יצירה, להבדיל ממוצר, היא תולדה של תהליך נפשי מורכב. השאלה שתמיד עולה, בעת התהוותה של היצירה, היא האם התוצאה הולמת את מה שהשקעת מעצמך בתהליך. שם הקושי, ושם, לעיתים קרובות, גם העונג שבהתגברות עליו".
דמות משמעותית בדרך: "בסופו של דבר, או בתחילתו, היו אלה הוריי. בעקבותיהם באו עוד, כמומחים לנושאים מסוימים. בית הוריי היה הבסיס".
מבט לאחור על הדרך: "זאת שאלה הקשורה בסיכומי חיים. אני עדיין לא שם… כאמור, לאחרונה אני שוב בהתחלה…".
מה הייתי משנה בדרך: "השאלה הזאת היא יותר בבחינת שעשוע, מין משחק ההולם יותר, לדעתי, את בני ה-50, הנוטים להגדיר את משבר הגיל הזה כאירוע מכונן".
עצה למתחילים: "מי אני, המתחיל, שאתן עצה טובה לחבר חדש ב'מועדון המתחילים'. והאמת, אם פעילותו של 'המתחיל' תלויה בעצה של מתחיל אחר, מוטב שלא יתחיל".
לאן ממשיך בדרך: "השד יודע".
איחול לשנה החדשה: "אביב".

סריג: גאפ, ג'ינס: אמריקן איגל, נעליים: אמריקן איגל

הילה אלפרט

עיתונאית אוכל, מגישת טלוויזיה ומחברת ספרי בישול
בימים אלה: "עובדת על שני ספרים, מסיימת עריכה של סדרת סרטי אוכל שצולמו באיטליה, ומשיקה את 'בשביל האוכל' – מדריך הממליץ על מסעדות טובות סמוך למסלולי טיולים, בשיתוף אתר 'טיולי' מבית 'למטייל'".
זיכרון מתחילת הדרך: "ההתחלה שלי כמבשלת הייתה כבר בגיל 5, בבית הילדים או במטבחון ההורים בקיבוץ. הייתי מכינה חביתת אבוקדו או חביתת שוקולד. ההתחלה כסועדת הייתה במטבח של סבתא, שלימדה אותי שאם לא טעים לא אוכלים, ובמטבח של אוסקר פרידמן הבלגי, בעלה של דודה שושנה, שכבר בשנות ה-70 לימד אותי לאכול שרימפס וסקאלופ".
קשיים של התחלה: "תחילת הדרך הייתה קלה. באמצע שנות ה-90 מותר היה לדבר על אוכל על המסך מבלי לחשוש מכבלי כשרות או מפוליטיקלי קורקט ובלי צורך למכור דבר. הקושי בא אחר כך, כשתוכן וצורך למכור ולקדם תוכן שיווקי החלו להתערבב".
דמות משמעותית בדרך: "שאול אברון, מי שעתיד היה להיות אהובי, הטוב בחבריי, שטיפח את שנטעה בי ילדותי, שלימד אותי הנאה נטולת רגשות אשמה מאוכל ואת הדרך בין אכילה לסיפור עליה".
מבט לאחור על הדרך: "האוכל הוא שסולל את הדרך לכתוב, לטייל, ללמוד עולם על ציר הזמן ולצאת אליו למסע. כמעט כל החלטה שקיבלתי יכלה לבחור בין לפחות שני כיוונים. בדרך כלל טובים שניהם".
מה הייתי משנה בדרך: "ברגע שנעשתה הבחירה, יתגלו גם החולשות, ככה זה. להתחרט – כמעט תמיד מרגיש מיותר".
עצה למתחילים: "להגיע עם התכוונות מלאה, בלי פחד מהתנסות ולמידה".
לאן ממשיכה בדרך: "להמשיך לענג דרך האוכל, לצאת למסע גדול ומספק".
איחול לשנה החדשה: "שנה שתיתן לי כל שאני צריכה, שאשכיל להשיג בה את כל מה שאני רוצה".

חולצה: סטורי, מכנסיים: דורין פרנקפורט, נעליים: צ'רלס אנד קית, תכשיטים: גיל נויהאוס

רוני סומק

משורר, אמן, מורה
בימים אלה: "מציג תערוכת יחיד: 'תמונה קבוצתית עם חברים – מחזור מספר 2', במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, וחוגג את הופעתו בפריז של הספר 'נשיקת השירה', ובו עשרים שירי אהבה של יהודה עמיחי ושלי שתורגמו לצרפתית".
זיכרון מתחילת הדרך: "התחלתי לכתוב בגיל 16 וחצי. הייתי אז שחקן כדורסל באחת מקבוצות הנוער של מכבי תל אביב. לא סיפרתי לאיש שאני ממלא קופסת נעליים ריקה בשירים, שנראו כדפים תלושים מפנקסי הנפש".
קשיים של התחלה: "המרחק ממגרש הכדורסל לדף הנייר עליו נכתבו השירים נראה לי כמרחק אינסופי".
דמות משמעותית בדרך: "את השירים הראשונים שלחתי לדוד אבידן. הוא ענה מייד, קרא שיר שלי בתכנית רדיו ואפילו התקשר להגיד מילה טובה כשהתפרסם השיר הראשון שלי במוסף הספרות של מעריב. אבידן היה, בעיניי, האספלט הקשה שנסלל על הרחובות שהמריאו לאט. הוא היה 'העובדה הפשוטה והחותכת שאין לנו בעצם לאן ללכת', היה המשורר שנגזר מז'ורנל החלומות. סולם התווים של שיריו הזכיר לי יותר אצטדיוני רוקנ'רול מאשר אולמות קונצרטים".
מבט לאחור על הדרך: "שמח שהסקרנות עבדה שעות נוספות, גם כשהייתה לא פעם כרוניקה של טעויות ידועות מראש".
מה הייתי משנה בדרך: "כלום".
עצה למתחילים: "לא להסתיר שירים בקופסאות נעליים".
לאן ממשיך בדרך: "אל השיר הבא. כל שיר חדש הוא עוד לבנה במגדל בבל הפרטי שלי".
איחול לשנה החדשה: "להמשיך לסמן קווי זינוק לריצות חדשות".
בגדים: אוסף פרטי

צ'רלי פדידה

צ'רלי פדידה, צילום: בנימין אדםשף
בימים אלה: "יועץ קולינרי ומצלם תכנית בישול חדשה, 'צ'רלי בממלכת הדגים'".
זיכרון מתחילת הדרך: "באחת התחרויות בגביע העולם בלוקסמבורג, התלוויתי כסטאז'ר למשלחת שפים מובילה בתחום. במהלך ההכנות במטבח שרפתי את הדג היחיד שתכננו להגיש. כדי להציל את המצב, אחד השפים מהמשלחת שלף דג מאחד האקווריומים במסעדה, והדג הזה הוגש לסועדים".
קשיים של התחלה: "המקצוע רווי בקשיים – שעות מרובות, עבודה אינטנסיבית ותחרות, והמשימה להתחדש ולהמציא בהחלט מאתגרת".
דמות משמעותית בדרך: "אבא שלי – שף במקצועו מזה 40 שנה. מהווה עבורי השראה שהתגשמה כאשר ייצגתי את ישראל במשך כ-15 שנה באולימפיאדות וגביעי עולם בתחום".
מבט לאחור על הדרך: "לא מתחרט על שום דבר שעשיתי. גם הדברים הפחות טובים שקרו – היו דווקא אלו שחישלו אותי ועשו אותי מי שאני היום. היצירה שלי מבוססת על העבר, על הניסיון, על הלמידה, שהייתה רצופה גם בכישלונות ומכשולים שגרמו לי להיות טוב יותר".
מה הייתי משנה בדרך: "שום דבר, אני באמת מאמין שלכל צעד הייתה משמעות במי שאני היום".
עצה למתחילים: "לעבוד 10 שנים ורק אז להרים את הראש. כל אחד שיצא מבית ספר לבישול חושב שהוא שף, זה לא המצב. צריך ללמוד, לשאוב, לנסות להתמקצע ואז להרים את הראש ולהגיד – עכשיו אני מסוגל. כל דבר בעתו".
טי-שירט וג'ינס: רנואר מן, סניקרס: קסטרו מן
לאן ממשיך בדרך: "יש הרבה דברים שעומדים על הפרק. היום בעיקר מתמקד בייעוץ קולינרי והדרכות למסעדות וצוותי בישול ומאוד נהנה".
איחול לשנה החדשה: "קודם כל בריאות, דאגה למשפחה, וכמובן המשך אתגרים מקצועיים, שיביאו אותי למקומות חדשים ומרגשים שעוד לא הייתי בהם". 

לסרטון אחורי הקלעים של ההפקה

לחצו כאן


סגנון והפקה: גילי סיוון-כהן הפקה בפועל: יפית גרונדשטיין איפור: בן קדר שיער: עומרי לוי עוזרת צלם: ג'ואנה גרון צולם ב"הקומה הרביעית", החרש 8, תל אביב

תגובות