על תשוקה ונחישות

על תשוקה ונחישות

את המעצב רוס לבגרוב ואת האדריכל המנוח ז'אן קפליקי הוא מציין כבעלי חזון שהשפיעו על תפיסתו המקצועית. הוא נרתע מהצהרות בנוסח סגנון מועדף, ומאמין שאדריכלות ועיצוב ארוגים זה בזה בקשר הדוק. האדריכל והמעצב אנדראה מורגנטה על אדריכלות, עיצוב ומה שביניהם

מאת: מיה אור (צילום: יח"צ Shiro Studio)
Designer סגנון חיים

התשוקה לאסתטיקה, לעיצוב ולאדריכלות נבטה אצל האדריכל והמעצב אנדריאה מורגנטה (Andrea Morgante) כבר בתקופת ילדותו במילאנו, איטליה.

צילום: יח"צ Shiro Studio

   המעצב האיטלקי
   אנדראה מורגנטה

"לדוד שלי הייתה חנות רהיטים שהציעה פריטים מעוצבים של מיטב המותגים, ולעתים קרובות הוא נתן לי במתנה מגזינים של עיצוב. אני מניח שבאופן בלתי מודע החשיפה לצילומים של עיצובים מדהימים ואתרים אדריכליים עשתה את שלה", מספר מורגנטה, בעליו של Shiro Studio – סטודיו לעיצוב ולאדריכלות שבסיסו בלונדון.

"אני מאמין שהבחירה בלימודי אדריכלות הייתה המשך טבעי לאותה חשיפה, וכך גם המשיכה שלי לעיצוב. לשיטתי, שני התחומים ארוגים זה בזה בקשר הדוק, וזה מה שממשיך לרגש אותי מדי יום מחדש – התוכן המשתנה של הפרויקטים, שנע בין שנע בין תכנון אדריכלי בהיקפים גדולים, לבין עיצוב מוצרים בממדים קטנים".

צילום: יח"צ Shiro Studio

מתוך מיצב הכולל 25 פרשנויות לבקבוקי בירה עשויים פלסטיק בהדפסת תלת-ממד

נקודת מבט אמנותית

בשנת 1997 העתיק מורגנטה את מושבו ללונדון, שלדבריו באותם ימים הייתה בירת ההתרחשויות בתחומי עיסוקו. "התחושה בעיר הייתה, ועדיין, מרגשת. תחושה של קצב דינמי ועשייה פורייה ופעילה. יש בה גלריות אמנות רבות ומשרדי אדריכלים מצוינים, וכשעברתי לשם רציתי להיות חלק מאותה קהילה יצירתית וליצור מתוכה".

בניצוחו של מורגנטה, הסטודיו שבבעלותו עוסק בפרויקטים מגוונים מאוד – אדריכלות, עיצוב, אמנות ומיצבים. לצד יצירה אדריכלית מרשימה כמוזיאון אנזו פררי במודנה, איטליה, או אנדרטת הנצחה מרגשת בוורשה, שתוכננה כמחווה לאזרחים פולנים שהצילו יהודים במלחמת העולם השנייה, אפשר למצוא את חתימת ידו גם בחללים מסחריים, בבתים פרטיים, בפריטי ריהוט שעיצב עבור חברות מובילות, ואפילו באלמנטים "קטנטנים", למשל ידיות לדלתות שעיצב עבור המותג DND (שמיובא לארץ על-ידי חברת "דומיסיל"). הידיות שעשויות פליז עוצבו במקור עבור מוזיאון אנזו פרארי, וצורתן המלבנית הנרקמת משני חלקים נושאת את טביעת אצבעו האדריכלית.

כשמורגנטה נשאל על הסגנון שמאפיין את עבודתו והאם הוא יכול להצביע על תהליך מקצועי שעבר עם הזמן, הוא נרתע מהמילה "סגנון", אך כן מדבר על הדרך שעשה ומתייחס בעיקר לדמויות שהשפיעו עליו. "העבודה היא אכן תהליך מתפתח, והיו לי את 'הגיבורים' שלי שהשפיעו עמוקות על תפיסתי את תחומי העיצוב והארכיטקטורה", הוא אומר. "אחד מהם היה האדריכל ז'אן קפליקי המנוח, שעמו היו לי הכבוד והזכות לעבוד כאדריכל שותף במשך שמונה שנים, מ-2001 ועד מותו.

"המשרד של קפליקי Future Systems, נחשב חדשני ונועז. הוא הוביל קו רדיקלי שבלט מאוד בסצנה האדריכלית באותה תקופה, והעבודה לצדו הייתה מרתקת. הוא זה שחשף אותי לרבדים שונים ומגוונים שנקשרים לעשייה היצירתית, בעיקר לאמנות, והם מלווים אותי עד היום כחלק בלתי נפרד מתפיסתי המקצועית. מבחינתי, אמנות היא ישות שמצויה בתנועה מתמדת הנובעת ממציאות הזמן, וכך גם נקודת המבט שלי נובעת ממנה, מושפעת ממנה ומתפתחת איתה ובעקבותיה".

השכן של לבגרוב

צילום: יח"צ Shiro Studio

  טפט בדיגום גרפי-גאומטרי המייצר תחושת
  תלת-ממד. The house of peroni לונדון
  (לחצו להגדלה)

פרק נוסף ברזומה של מורגנטה כולל שיתוף פעולה עם המעצב הנודע רוס לבגרוב, שהעבודה עמו נחשבת לדבריו לחוויה מיוחדת במינה, עשירה ומעשירה. "רוס הוא ידיד טוב שלי, וכמו ז'אן הוא דמות מעוררת השראה. אנחנו גרים ועובדים באותה שכונה, 'נוטינג היל', ונתקלים זה בזה לעתים קרובות.

"רוס תמיד רחש הערכה ל- Future Systems, וכשהוא רצה להרחיב את פעילות הסטודיו שלו מעיצוב פריטי ריהוט לכיוון אדריכלי יותר, הוא פנה אליי בהצעה לשתף איתו פעולה בפיתוח פרויקטים ארכיטקטוניים חדשניים. עבדתי איתו מעל שנה וזו הייתה אחת החוויות המקצועיות הטובות שהיו לי אי פעם. בדומה לז'אן, רוס הוא אדם בעל חזון ויכולת מופלאה לשלב טכנולוגיה, ייצור דיגיטלי וערכים פואטיים ותרבותיים לכדי עיצוב עכשווי".

אחד מציוני הדרך המשמעותיים בעבודתו של מורגנטה הוא ללא ספק תכנון מוזיאון אנזו פרארי, שהחל, למעשה, עוד בהיותו אדריכל שותף ב-Future Systems. "בשנת 2004 המשרד זכה בפרויקט במסגרת תחרות תכנון. אני שימשתי כאדריכל שהיה אחראי עליו והוביל את תכנונו, וכשז'אן נפטר בשנת 2009 והמשרד נסגר, התבקשתי לסיים אותו וללוות את בנייתו.

"המוזיאון נחנך ב-2012, ועדיין נחשב כחדשני ביותר ובעל מעמד אייקוני בין מוזיאוני המכוניות בעולם", מספר מורגנטה על המוזיאון המרשים, שמשלב את בית ילדותו של פרארי, ששימש גם כבית המלאכה של אביו, עם מבנה חדשני. הבית הוותיק, שנבנה ב-1830, עבר תהליך מהודק של שחזור ושימור, והמבנה החדש, שבמופעו העכשווי המבוסס על זכוכית ואלומיניום שונה ממנו בתכלית, מכיל גלריה לתצוגת מכוניות מרוץ.

צילום: יח"צ Shiro Studio

PHYLUM – גוף תאורה שעוצב עבור המותג ALESSI

כנות החומר

תפיסתו הרב-תחומית של מורגנטה באה לידי ביטוי גם ביחסו לחומרים בהם הוא עושה שימוש, שנתפסים על ידו כ"מרכיבים שקשורים בקשר הדוק, אפילו אינטימי, לפונקציה המיועדת ולטכנולוגיית הייצור, הן בעיצוב והן באדריכלות". כך, לדבריו, במקרים בהם מגיע אליו לקוח שפיתח איזו טכנולוגיית ייצור ספציפית, הוא מתמקד בה ככל יכולתו על מנת לנצל אותה ולהפיק ממנה את המיטב בהיבט החומרי, אך אין לו העדפה כזו או אחרת לחומר מסוים. "באופן כללי מאוד חשוב לי להשתמש בחומרים בריאים שמשמרים את כנות החומר. אובייקטים צריכים לשרוד שנים רבות, ושאפשר יהיה לתקן אותם ולמחזר אותם. מבחינתי אלה הפרמטרים המכריעים".

מורגנטה אינו מסמן יעדים אליהם הוא חותר. "האופק 'זז' מהר מאוד, כך שהוא בלתי צפוי. לכן אני גם לא יכול לדעת לאיזה כיוון תוליך אותי העשייה, ואני חי בשלום עם אי הידיעה. באופן כללי אני לא אוהב לתכנן דברים רחוק מדי, ומעדיף להתמקד בפרויקטים שאני מתכנן ומפתח כאן ועכשיו".

התשוקה של מורגנטה לתחומי עיסוקו לא כהתה כהוא-זה עם הזמן. לפרויקטים שהוא חתום עליהם הוא מתייחס כאילו כולם היו בניו ומתקשה לשים את האצבע על פרויקט אהוב במיוחד. "אני קשור לכל אחד ואחד מהפרויקטים שתכננתי, אדריכלי או עיצובי, ואני חושב שזה טבעי ונורמלי כשעובדים עם תשוקה ונחישות. עם זאת, למוזיאון אנזו פרארי שמור אצלי מקום מיוחד, בגלל החזון שעמד בבסיסו, בגלל מיקומו באיטליה, ובגלל השאפתנות והמורכבות שהיו כרוכות בתכנונו. מאז גיבוש הקונספט הראשוני ועד השלמת הפרויקט עברו שמונה שנים, כך שמדובר בחלק נכבד ומשמעותי מחיי המקצועיים וגם מחיי האישיים".


[email protected]

תגובות

Comments are closed