גזל סודות מסחריים בתעשיית ההייטק

גזל סודות מסחריים בתעשיית ההייטק

קצב הקמת חברות ההייטק ומעבר עובדים ביניהן מהווה קרקע פורייה ל'זליגה' של סודות מסחריים. עובדים אינם רואים את השימוש בסוד המסחרי כעבירה והמעבידים אינם מודעים לערך של הסודות המסחריים שלהם. כיצד לצמצם את היקף הבעיה?

מאת: ד”ר יואב אסטרייכר, עו”ד
טכנולוגיה והייטק פטנטTM
יואב אסטרייכר

ד”ר יואב אסטרייכר (צילום: יח"צ)

הילד החורג במשפחת זכויות הקניין רוחני הוא “הסוד המסחרי”. המונח קניין רוחני מתקשר בעיני רבים לזכויות כמו פטנטים, סימני מסחר, מדגמים וזכויות יוצרים, אך דווקא ההגנה על סודות מסחריים הפכה בשנים האחרונות לחלק מרכזי ביותר בסכסוכים בין חברות בכלל ובתחום ההיי-טק בפרט. כמות התביעות שמוגשת לבית המשפט בישראל בכל שנה בטענה לגזל סוד מסחרי עולה עשרות מונים על כמות התביעות שמוגשות בטענה להפרת פטנט.

אז מה הבעיה?

היותה של ישראל אומת הסטארט-אפ (start-up nation) והניידות הרבה של עובדים ומהנדסים בענפי הטכנולוגיה השונים בין גופים עסקיים וחברות מהווים קרקע פורייה להיווצרות הבעיה. בעידן שבו חלומה של “האם היהודייה” הוא שבנה (או בתה) יהיו יזמים ובעלים של חברת הזנק, מובילה לכך שחברות בתחום הטכנולוגיה נפתחות בישראל בכל יום כפטריות אחרי הגשם. פעמים רבות היזמים, המקימים של החברה, עשויים להתחרות בחברה אחרת, שפועלת בתחום דומה או משיק לה ובה היו מועסקים קודם כעובדים מרכזיים וצברו את ניסיונם בה. באופן טבעי כל עובד או יזם כזה מביא עימו ניסיון וידע רב שעשויים לשמש אותו בחברה החדשה. מעבר זה של אנשים בין חברות וגופים עסקיים מהווה קרקע פורייה ל”זליגה” ומעבר של מידע וסודות מסחריים. הדבר יכול להיעשות באופן מכוון על-ידי העובד הפורש, כאשר הוא מודע לקיומו של המידע והטכנולוגיה הסודיים ומתכנן את נטילתם ממעסיקו הקודם, והדבר יכול להיעשות באופן לא מכוון, כאשר העובד כלל לא מודע לכך שהמידע שהוא נוטל הוא בגדר סוד מסחרי.

כמובן שלא כל מידע טכנולוגי או עסקי שהעובד שומר בזיכרונו ויודע הוא בגדר סוד מסחרי. כל אדם וכל עובד צובר בימי חייו ידע מקצועי וניסיון שהופכים לחלק מההכשרה שלו ואותם הוא נושא לכל מקום עבודה שאליהם יפנה. אלה אינם סודות מסחריים. כך למשל, אם עובד לומד במסגרת עבודתו שפת תכנות חדשה, במסגרת הכשרה טכנולוגית שעבר אצל מעבידו, לא ניתן לצפות כי עם סיום עבודתו “ימחק” את שפת התכנות האמורה ממוחו.

ההבדל בין מידע סודי של המעביד הקודם, ובין מידע שמהווה חלק מהידע וההכשרה של העובד, מצוי פעמים רבים בתחום האפור ומהווה סלע מחלוקת בתביעות משפטיות שעניינן סוד מסחרי. בדומה, פעמים רבות עולה במוחו של העובד רעיון חדש לפיתוח טכנולוגי עוד בזמן עבודתו אצל המעביד הקודם, אך הוא לא מתחיל ביישומו מתוך כוונה לעשות זאת בעצמו במסגרת חברה חדשה שיקים, או כזאת אליה יצטרף כעובד בכיר.

מהו בכלל סוד מסחרי?

ההגדרה של סוד מסחרי היא רחבה מאוד. הדבר נעשה על-ידי המחוקק במכוון ולכן דברים רבים חוסים תחת הגדרה זו. ההגדרה היא גם מאוד דינאמית ועשויה להשתנות ככל שחולף הזמן. בהחלט יתכן שקטגוריה מסוימת של מידע תיחשב כסוד מסחרי, אך לאחר מספר שנים תאבד מעמד זה כתוצאה משינויים במציאות בה אנחנו חיים והטכנולוגיה שהתפתחה.

כל סוג של ידע עסקי יכול להיחשב כסוד מסחרי בתנאי שהוא נשמר בסוד. כלומר, שאינו נמצא בנחלת הרבים והוא אינו ניתן לגילוי כדין בנקל על-ידי אחרים. יחד עם זאת, בכך לא די והידע הסודי צריך להקנות לבעלים שלו יתרון עסקי על פני מתחריו. כמו כן, על בעליו של הסוד לנקוט אמצעים סבירים של מנת לשמור על סודיותו, והפקרתו לציבור או פרסומו יביאו לאיבוד מעמדו כסוד מסחרי. ואכן, לאורך השנים הכירו בתי המשפט בישראל ובעולם בקטגוריות שונות של מידע כסוד מסחרי, כגון תכניות עסקיות, מצגות, מידע כספי ופיננסי, רשימות לקוחות וספקים (גם אם פרטי הקשר עצמם מצויים באינטרנט), מידע טכנולוגי, בקשות פטנט לפני שפורסמו וידע טכנולוגי, גם אם לא ניתן להגן עליו בפטנט (know how). למעשה, גם מידע שלילי, כגון הידיעה שהליך פיתוח טכנולוגי מסוים עשוי להיכשל, יכול להיחשב כסוד מסחרי, שכן הוא עשוי לחסוך למתחרה משאבים וזמן פיתוח רבים, שיוכלו לשמש למטרות אחרות.

להבדיל מפטנטים, ההגנה המשפטית על סוד מסחרי נתפשת במקרים רבים ושלא בצדק על ידי הציבור – בין אם העובדים ובין אם המעבידים – כזכות “רכה” יותר מזכויות קניין רוחני אחרות, כגון פטנטים או זכויות יוצרים. מצד אחד, עובדים אינם רואים את הנטילה או השימוש בסוד המסחרי כעבירה או מעשה עוולה, וסבורים ש”זה לא נורא”, שזו אולי “זכותם” ו”ממילא אף אחד לא ישים לב”. מצד שני, גם המעבידים אינם מבינים את עומק הבעיה ואינם מבינים או מודעים לערך של הסודות המסחריים שלהם. ההתנהלות העסקית שלהם וטרדות היום-יום מביאות לכך שאינם נוקטים בצעדים אגרסיביים דיים כדי להגן על האינטרסים שלהם ולאכוף את זכויותיהם.

נראה שבישראל הבעיה אף חמורה יותר ממדינות אחרות, וזאת משלושה טעמים עיקריים: הראשון, בישראל עובדים מחליפים עבודות בתכיפות רבה יותר ממדינות אחרות דבר שמעצים את הבעיה, ויוצר יותר “פיתויים” והזדמנות לנטילת סודות מסחריים; שנית, מאחר שבישראל חברות טכנולוגיה נמכרות בגיל צעיר יחסית, רוב הערך שלהם מרוכז בסודות מסחריים ולא בפטנטים, שרישומם דורש זמן ומשאבים רבים יותר; ושלישית, התנהלות “רכה” יותר מצד גורמי האכיפה, ובכלל זה המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, דבר שפוגע באפקט ההרתעה.

מה ניתן לעשות?

ישנם מספר אמצעים שניתן לנקוט על מנת להקטין את החשיפה לבעיה. רצוי להסדיר את ההגנה על סודות מסחריים במסגרת הסכם העבודה, לרבות מה ייחשב סוד מסחרי וקביעת איסור על נטילתו ושימוש בו. זאת ועוד, על מנת להעלות את הסוגיה על סדר היום כדאי לחדד ולהבהיר את העניין במסגרת הליך הקליטה של העובד, כמו גם במפגשים השוטפים של החברה וצוותי העבודה בה. דרך נוספת להקטנת החשיפה היא מידור של העובדים ומניעת חשיפתם לסודות מסחריים שאינם נדרשים להם לצורך עבודתם. בדומה, מסמכים שכוללים מידע סודי צריכים לכלול הבהרה שהם סודיים, ויש גם לשלוט באמצעים אלקטרוניים והתקני זיכרון שיכולים לשמש כאמצעים להוצאת המידע מהארגון. בנוסף, קיימים אמצעים שמאפשרים לחסום העברת קבצים להתקני זיכרון ללא פיקוח, ואמצעים שמאפשרים מעקב אחרי תעבורת הדואר האלקטרוני בארגון (בכפוף לכללים שמותרים בדין), כדי לאתר חריגות.


הכותב הוא שותף וראש מחלקת ליטיגציה של קניין רוחני וטכנולוגיה במשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק גבע לשם טל, ומרצה לקניין רוחני באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בר-אילן
המידע והאמור במסגרת מאמר זה הוא כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי, אין להסתמך עליו ואינו מתייחס למקרה ספציפי

תגובות