חישוב הפחת על קניין רוחני

חישוב הפחת על קניין רוחני

ישראל נחשבת אומנם כמעצמת הייטק, אך בכל הקשור לקניין רוחני מערכת המס הישראלית עדיין מיושנת ובשל כך הנישומים עלולים להיפגע. כיצד יש לפעול כשנדרשים לנכות פחת על נכסי קניין רוחני?

מאת: ד"ר אבי נוב, עו"ד
טכנולוגיה והייטק פטנטTM
ד"ר אבי נוב

ד"ר אבי נוב (צילום: יח"צ)

במציאות הכלכלית והמסחרית בת ימינו ניתן לחזות בעסקאות בסכומי כסף גבוהים מאוד בהם נרכשים נכסי קניין רוחני, וכתוצאה מכוחות השוק והפיתוח הטכנולוגי המואץ ערכם פוחת והם מאבדים משווים בתוך פרק זמן קצר. הזכות לנכּות את הפחת בגין נכסי קניין רוחני אמורה להיות זכות בסיסית של נישום, אלא שבישראל ישנם קשיים בירוקרטיים ואחרים בכל הקשור לחישוב הפחת, המכרסמים בזכות זאת. חברות היי-טק, שעיקר הונם הוא קניין רוחני, נאלצות להתמודד עם כללי מיסוי אשר לעיתים מנותקים מן המציאות הכלכלית המודרנית. במאמר זה אבחן את כללי המיסוי בכל הקשור לחישוב הפחת על נכסי קניין רוחני.

מהו פחת?

"פחת" הינו מונח המבטא את ירידת הערך של נכס כתוצאה מבלאי. בחשבונאות ובדיני המס מאפשרים בעיקרון את ניכּוי הפחת השנתי מנכסים המשמשים את הנישום בייצור הכנסתו. בדיני המס, הזכות לנכות את הפחת לשם בירור הכנסתו החייבת של הנישום מבוססת על העיקרון לפיו מס הכנסה מוטל על הרווח ולא על ההון. היות וערכם של נכסים, ובכלל זה קניין רוחני, פוחת עם הזמן, הרי שהמיסוי על ההכנסה ללא התחשבות בפחת יגרום לכך שיוטל מס על הונו של הנישום בניגוד להגיון שבבסיס חוקי המס ולכוונת המחוקק.

כללי החשבונאות קובעים, כי הוצאה הונית שנועדה לרכישת נכס קבוע מהווה הוצאה שאמורה לשמש את העסק במשך שנים מספר, ולפי עקרון ההקבלה יש לשייך חלק מן ההוצאה לכל שנה בה הפיק הנכס הכנסות. כדי לממש את עקרון ההקבלה, מפחיתים חלק מן הנכס בכל שנה, ביחס לבלאי הכלכלי שלו, ומייחסים לכל שנה חלק מן ההוצאה.

דיני המס קובעים, כי סכום הפחת יחושב מהמחיר המקורי שעלה הנכס לנישום לפי אחוזים שייקבעו באישור ועדת הכספים של הכנסת לכל מקרה או לכל סוג של מקרים. כך, סעיף 21(א) לפקודה מתיר לנישום, שהשקיע סכומים ברכישת נכסים קבועים המשמשים לו בייצור הכנסה, הוצאה שנתית (פחת) מסך השקעתו, לפי שיעורים שנקבעו בתקנות הפחת.

תקנות הפחת מיושנות

ישראל נחשבת אמנם כמעצמת היי-טק, אך מערכת המס הישראלית עדיין מיושנת, ובשל כך הנישומים עשויים להיפגע. דוגמה לפגיעה בנישומים הוא הטיפול המיסויי בכל הקשור לפחת על נכסי קניין רוחני. נניח כי חברת היי-טק רוכשת נכס מסוים המתיישן כעבור שנתיים. השאלה היא האם החברה תוכל לנכות 50% מהעלות של אותו נכס (הפחת הכלכלי) מההכנסה השוטפת במשך שנתיים. מבחינה חשבונאית, התשובה היא שיש להתחשב בבלאי של הנכס ולהתיר את הניכוי בכל שנה מאורך חיי הנכס.

אולם, פקידי המס אינם מכירים בעיקרון החשבונאי והם מערימים קשיים על המבקשים לנכות את הפחת הכלכלי. רשות המסים מסתמכת בעניין זה על תקנות הפחת שנקבעו בשנת 1941, אשר כמעט לא עודכנו במשך השנים. התקנות מדברות בעיקר על מפעלים ומכונות ואין בהם התייחסות מפורשת לקניין רוחני. בתקנות המיושנות יש רשימה של נכסים, כאשר לכל נכס נקבע שיעור פחת מסוים אשר נקבע באופן שרירותי. התקנות גרועות בגלל מה שיש בהן – קביעת קצב שחיקת נכסים המנותק מהמציאות הכלכלית, ובגלל מה שאין בהן – כאשר מבקשים לנכות פחת מנכס שאינו מופיע בתקנות, כמו נכסי קניין רוחני, מסתמכים פקידי המס על אותן תקנות מנדטוריות וטוענים, כי לא ניתן לנכות פחת בגין נכס שלא נכלל בתקנות, או שהם קובעים שיעורי פחת נמוכים אשר אינם משקפים את הפחת האמיתי.

מחשבים ותוכנות

תקנות הפחת קובעות בסעיף י"ד את שיעור הפחת לגבי ציוד אלקטרוני ומחשבים. הסעיף מגדיר "מחשבים – מחשבים או מספר יחידות המשמשות יחד כמחשבים, הפועלים באמצעות מערכת הפעלה מוכרת והנועדים ליישומים שונים וכן ציוד נלווה המחובר אליהם". שיעור הפחת בגין ציוד אלקטרוני וציוד ממוחשב הוא 15% בשנה. שיעור הפחת בגין מחשבים אישיים הינו 33% לשנה. שיעור הפחת בגין מחשבים אחרים (שאינם בגדר מחשבים אישיים) הינו 25% לשנה.
למעשה, אמורה להיות אבחנה בין מחשב (הנחשב כחומרה) לבין תוכנות לעניין הפחת. אלא שעמדת רשות המסים היא שתוכנת מחשב הינה חלק ממחשבים כהגדרתם בתקנות הפחת. המשמעות היא שתוכנת מחשב הינה נכס בר-פחת ששיעור הפחת לגביו הינו בדומה לזה של מחשבים, קרי 25% או 33% בהתאם לסוג המחשב. אלא שהמציאות הכלכלית מלמדת, כי ישנם תוכנות המתיישנות כעבור תקופה קצרה מאוד. ברור לפיכך, כי תקנות הפחת בהקשר זה אינן מעודכנות וכלל לא מתאימות לעידן החדש.

חישוב הפחת על פטנטים

במונח "טכנולוגיה" כלולים פטנטים וידע. במקרה של טכנולוגיה קיימת הוראת מס ייחודית המצויה בחוק עידוד התעשייה (מסים) התשכ"ט-1969. מהוראות החוק האמורות עולה, כי ניתן לנכות עלות טכנולוגיה (פטנטים וידע) מידי שנה בשיעור של 12.5% כך שבתוך שמונה שנים ניתן יהיה לנכות את מלוא עלות של הטכנולוגיה. אין ספק, כי מדובר בהוראה שרירותית לחלוטין. מדוע החוק קובע לטכנולוגיה שיעור פחת של 12.5%, בעוד שבגין עצי בננות נקבעו שיעורי פחת 20%?

עם זאת, בהתבסס על כללי החשבונאות המקובלים בנושא קניין רוחני, אשר נותנים הנחיות מפורשות לאופן הפחתתם של נכסים אלה, כמו גם לאור הפסיקה בשנים האחרונות, אני בדעה כי במידה ושיעורי הפחת המותרים על-פי הוראות חוק עידוד התעשייה אינם משקפים את הפחת הכלכלי האמיתי של הטכנולוגיה שנרכשה וניתן להוכיח אחרת (לדוגמא, שיעור פחת של 30%), הרי שיש מקום להפחית את הטכנולוגיה באופן שישקף אורך החיים הכלכלי האמיתי שלה.

חישוב הפחת הכלכלי

אמנם רשות המסים קבעה בעבר, כי לצורך קביעת שיעורי הפחת אין להביא בחשבון את קצב הבלייה של נכס ספציפי, אלא יש להתיר פחת לפי השיעור הקבוע בתקנות, אך עמדה זאת בעייתית ואינה מקובלת. העמדה הנכונה יותר ואשר תופסת אחיזה בפסיקת בתי המשפט היא, כי לאור העובדה שאין בדיני המס הוראה מפורשת המגבילה התרת הוצאות הפחתה של נכסי קניין רוחני (למעט לעניין מוניטין וטכנולוגיה), הרי שבמקרים שלא נקבעו שיעורי פחת, או ששיעורי הפחת שנקבעו נמוכים מהפחת הכלכלי, יש לפעול בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים גם בדיווחים לצורכי מס ולהפחית את עלות הנכסים על פני אורך חייהם השימושיים לעסק.


הכותב הוא ד"ר למשפטים, מומחה לדיני מיסים ומיסוי בין-לאומי

תגובות